מסמך זה מורכב מחלקים שרק יוצרים את הרושם שהם חוזרים על עצמם, או מבולבלים. למעשה, אלו רבדים של אותה המהות, כאשר דרך כתיבה זו מאפשרת למי שנחשף אל הרבדים הללו לבחור רק רובד אחד – או לקבל את כל הרבדים בשלמותם.
רבדים אלה, כיחידה שלמה אחת, מהווים כלי שיאפשר כניסה לנתיב שכל-כך חסר בעולם היום. זהו נתיב שנדרש ונחוץ ביותר, נתיב שאין עוד בילתו: הנתיב אל האמונה באי-הוודאות, שהיא, בעצם, הדבר הוודאי היחידי.
מסמך זה הוא כלי יחיד במינו בעת הזו. הוא מאתגר למדי, אבל מביא אתו ביטחון וקרן אור. הוא מכיל בתוכו נתיב אל ידע מעשי ואל כלים שאפשר לפתח עד אינסוף, בכל תחום, ואם יסכים הקורא להשתמש בידע הזה ולשים אותו כנר לרגליו וכנקודת מוצא בכל דבר שייצור – רק אז הוא ימצא רפואה, ביטחון ושקט.
קריאה מלאה תקשה על הקורא להיות אדיש, ולעת עתה אנחנו כאן עבור כל מי שירגיש זאת ויהיה אמיץ להצטרף לסלילה מחדש של הנתיב כדי שתשקוט הארץ. אנחנו מבקשים להתחיל דיאלוג
מוגש פה ידע בראשיתי שנחשף לעולם שוב ושוב, ובכל פעם הוא מוגש אחרת וחושף פן אחר של אותו הדבר. האמונה הבלתי מסויגת בחוקי הטבע, בכוח עליון, בקבלת החיים והמוות, באפסות האדם ובגבולות שלו – היא האמת. אמונה זו היא המאבק האינסופי של האדם.
לעיתים, כמו עכשיו, הוא שרוי בתעתוע וסבור שהנה, הוא גבר עליה; ואז, בדיוק ברגע הזה, היא באה וטורפת לו את כל הקלפים, אלא אם כן הוא מצא אליה, רגע לפני, נתיב.
המלחמה וההתנגדות הזו חוזרות על עצמן, ובכל פעם מחדש ההגעה שלהן לשיא תהיה תוצאה של תחושה כלשהי שהצליחו להתגבר עליהן. בדרך כלל קורה הדבר כשמידע חדש נגלה להם ומתעתע בהם, שהנה נמצאה דרך. ותמיד, תמיד, תצטרף לתעתוע התרופפות בבסיס האמונה. ההתחזקות של האמונה במידע המתעתע היא לא פשטנית, היא מתוחכמת מאוד, ובשלב הזה קשה מאוד לחזור לאמונה הבלתי מסויגת ולהחזיר אותה להיות בסיס לכול, אבל זו הדרך היחידה: להחזיר את האמונה למרכז, שם הציבו במקומה את האדם – כמעט כל אדם – בגאווה גדולה, בעזרת אמצעים מתוחכמים; אותם האמצעים שהאדם פיתח בעצמו, והם אלו שמעבירים אותו על דעתו. הידע הזה נמצא אתנו כל הזמן, סביבנו, עם כל אחד מאתנו. זה האופן שבו יש להגיש אותו – רחב ומכונן. מצב זה קורה תמיד כשמתבלבלות היוצרות וכשהמין האנושי נמצא בפני טלטלה משום ששכח את אותו הידע.
מי שמסמך זה הגיע אליו, חלקו נבחר בקפידה וחלקו באופן אקראי, אבל אני מקווה שכל אחד, ולא משנה מה הרקע שלו, יצליח למצוא בתוכו את הנתיב אל האמת.
המסמך הזה, בסופו של דבר, נועד להגיע לכולם, בכל גיל – מבוגרים וילדים, בכל מקום בעולם. זהו מסמך אוניברסלי,
לא דתי – אבל יכול להתאים לכל דת;
לא אפוקליפטי – אבל יכול לבשר רעות;
לא רוחני – אבל יכול להגיע לעולמות שאינם מוכרים;
ללא הגדרות – אבל מדויק מאוד.
לכן, בחרתי שלא לחשוף את שם הכותב ואת הדמויות בשלב זה, וחשוב לציין כי עילום השם נועד להמחשה בלבד: הלוא אם דבריי הם אמת, האם ישנה הדבר אם אני גבר או אישה? בן לדת זו או אחרת? עטור בתארים אקדמיים או חסר השכלה? עשיר או עני? יפה או מכוער? מפורסם או אלמוני? נראה שההיפך הוא הנכון; כל אלה רק יתעתעו בכם וישפיעו על שיקול דעתכם.
נסו כך, בלי לראות – וחשוב לי להבהיר שזה לא נעשה כטכניקה או כמניפולציה, ולא כדי לזרות פחד, אלא כי החשיפה הקיימת כיום, ההזניה שלה, המידע וההתערטלות הפכו לכלי משחית. לכן, היום בוחרת לה האמת נתיב, והיא מסכימה לבוא רק בעילום שם – עד שיפתחו לה את הדלת. אין הדבר אומר שכל מה שיוגש היום בעילום שם הוא אמת, או שזהו כיוון שראוי ללכת בו; הביטקוין, לדוגמה, משתמש באנונימיות כטיזר, אך אין בדבריי כל הכרעה בשאלה האם הביטקוין הוא אמת או שקר. אולם, האמת לא יכולה להישאר סמויה לעד. גם אם לא רואים אותה, ודאי שמרגישים אותה ושהיא אינה רק בעיני המתבונן. היא לא נתונה לפרשנות ולדעות, לציניות ולהתחכמויות – אלו מגיעים רק כשהפחד שורר.
העולם התרגל לפרסום ולשיווק בהמחשות, בתמונות, בחשיפה של אמת מדומה, בהוכחות, בעדויות אישיות וכו'. כל אלה הם בעיני המתבונן בלבד, ונעשה בהם שימוש מזיק. העולם כבר אינו מאמין לזה, והוא די אבוד; אך כל אדם, גוף, חברה מסחרית או מדינה שיסכימו לפתוח את ליבם לכתוב פה, יוכלו למצוא בו כלי לריפוי, להבראה ולצמיחה מחודשת.
ייתכן שיש נחמה בכך שאמנם תוצאות המלחמה הזו ידועות מראש, אך כמה שקשה לסגת ולחזור לאמונה – יש הרבה יותר סבל וקושי בהמשך המלחמה חסרת הטעם.
הידע הבסיסי מתגלה לעולם בדרכים שונות ומשונות. הוא יכול להופיע בתקופות זמן שונות, דרך אדם, תופעת טבע, מאורע היסטורי, דת, טרנד, מוסיקה, סרט ובעוד אינספור דרכים – לעיתים גלויות, ולעיתים גלויות פחות. הידע עומד לרשות האדם, ומשמש לו חומר גלם; ממנו, במודע או שלא במודע, הוא יפתח מידע כדי לשפר את קיומו ואת העולם. אך אין לאדם שליטה על הידע ולא בעלות עליו.
כאשר אדם נושא ידע – הוא יודע, הוא פשוט יודע, הוא לא יכול לברוח מזה ולא יכול להרפות. אין זה אומר שהוא יצליח להציג את הידע שלו, ובטח לא שיצליח להביא את שאר בני האדם לידי קבלה של הידע – הוא יכול רק לעשות כמיטב יכולתו. הדבר היחיד שירגיש יהיה ביטחון, מול כל קושי או התנגדות.
כאשר אדם או דבר נושאים ידע אוניברסלי, זוהי אמת אבסולוטית, חוק יסוד, ולרוב האנושות מכבדת אותה ומאמינה בה. בתקופות מסוימות, כאשר האדם מרוכז בעצמו, הבלבול שלו גדול, ואז הוא זונח את האמונה בחוקיות הבסיסית של העולם. או אז מתהפכת ההבנה, ונוצרת מעין אשליה – המידע שפיתח נחשב בעיניו ידע, אמת. תקופות כאלה מוכרות לכל אחד מאתנו בעיקר מאגדות, ממיתולוגיות ומציוויליזציות דמיוניות. היופי הוא שכשהידע הזה מגיע שוב ושוב, הוא מותאם לצורך הקיים באותה העת, מין ריטואל שהאדם מתנגד לו ובסוף מקבל אותו, ורק באמצעותו עושה את הקפיצה הבאה. מהתקופות הקדומות האלו נותרו רק פאר ותבונה אלוהית שאין לנו כלים להבין, אבל נותרו סימנים כדי להזכיר לנו, כדי שלא נטעה שוב וכדי שניזהר מהבלבול הזה.
בדורות האחרונים, בני האדם מצמצמים את עצמם לצינור מידע – צר מאוד ביחס להיצע הקיים – ודרכו בלבד הם מסכימים לחקור את היקום ולחיות בו. הצינור הזה הוא המדע, שסביבו נוצרו רגולציה, תנאי סף מפלים, קליקות, פרסום, טכנולוגיה ועוד. הצינור הזה מתעתע בהם: הם חשים שהם שולטים בידע, הם חושבים שהם פיתחו כלים שבאמצעותם הם יכולים להתחקות אחר הידע, אך האמת היא שהאדם לא יכול ליצור ידע ולעולם לא יוכל. אפשר לייצר במעבדה יהלומים סינתטיים או עגבניות מהונדסות, אבל לעולם לא ניתן יהיה לייצר יהלום אמיתי. כל עוד כיבדה האנושות את החוקיות הזאת, הידע זרם, ובני האדם פיתחו אותו עוד ועוד. באמצעותו הם התקדמו, גילו דברים חדשים, שיפרו את חייהם והעשירו אותם. הם יצרו ממנו יצירות מופת בכל תחום שנעלה על הדעת – יפות לעין, נעימות לאוזן – שחשפו את היופי האינסופי שטמון בעולם ואת אינסוף הפתרונות והשבילים שיש לו להציע.
בקבלת החוקיות הזו שמעליו, האדם בעצם מסכים לקחת אחריות ומבין את הגבולות שלו.
הניסיון לשלוט בידע יצר מוטציות וידע שקרי – אמנם מפותח מאוד, אבל למרות זאת שקרי, ולעיתים אף מזיק. הוא מזיק משום שהוא הפך את רובנו לאימפוטנטים, לאנשים שלא חושבים, לא מחליטים לבד, לא יודעים, לא רואים ולא לוקחים אחריות.
ואנחנו חייבים לגלות אחריות, אחרת האדם יחיה בתלות תמידית.
האדם לא בנוי לחיות בתלות כזאת, הוא לא בנוי להיות רובוט שנשלט על ידי מפעיל. וכשהוא נמצא בפוזיציה הזו, הוא חרד, חרד מאד: הוא חרד כי הוא איבד את עצמאותו, את היכולת להרגיש, לחשוב, להיות; הוא חרד כי הוא לא תלוי בדבר מה יציב, אלא במשהו שתלוי בתלות שלו, במשהו שלא מתקיים בזכות עצמו, אלה בזכות התלות הקיימת בו. אין בכך כל יציבות. מטשטשים אותו בכל דרך אפשרית על ידי כדורים, מסכים, ריגושים, קניות, ורעש, הרבה רעש.
מה עושים כשיש רעש? מנסים לצעוק חזק. מי שצועק חזק יותר – אותו ישמעו. בצעקות יש אלימות, כעס, שליטה, אכזריות, חוסר שקט, חשיפה, התערטלות. איך הן לא יפחידו?
האדם לא צריך שמישהו יגיד לו שהכול בסדר; הוא צריך לדעת, להרגיש ולהאמין שהכול בסדר, וזה קורה רק כשהאמת בידיו. זה לא אומר שלא נדרשת הנהגה – היא בהחלט נדרשת, אבל אסור שיהיו ״שליטים של הדעת״.
מחד גיסא, הידע נגיש כל כך היום, ומאידך גיסא, ״חומות הברזל״ של המדע, הכסף, השליטה, הפחד, האגו, התלות, הטכנולוגיה והאשליה שהאדם שולט בכל, חוסמות את הידע מלהתקבל. עם זאת, הן גם יכולות לפתוח את הדלת אם ייעשה בהן שימוש נכון. האנושות תתקשה להתקדם מבלי שתסכים לקבל את הידע הזה, ובוודאי שלעולם לא תוכל לשלוט בחוקי היקום. היא מונעת היום מפחד, מתלות ומהרבה תעתוע.
נדרשת נכונות גדולה לשמוע את הדברים ולקבל אותם – במיוחד בעולם שאומן לנסות רק להבין ולא להרגיש, ובעצם יודע בתוך תוכו שהוא אינו יודע דבר ושהוא אבוד ועטוף בשלל פתרונות שקריים. האדם יודע לצאת ממצבים כאלה; רק המחיר הוא שמשתנה. הגמילה כואבת בדרך כלל, ולכן, הדבר כרוך בכוח רצון ובהליכה באומץ רב אל הלא נודע – שהוא בעצם הפחד הגדול של המין האנושי, אבל גם עצם קיומנו. חיים באשליה רק מגבירים את הפחד; קבלת האמת מביאה אותנו לחיות עם הפחד ועם האמת בשלום, ולשלוט בחיינו שלנו. אנחנו כולנו אחראים, אין פה אשמים, והפתרון הוא בידי כל אחד ואחת מאתנו. לטוב ולרע, אנחנו בני אדם: עם יצרים, עם פחדים, עם רצון לשלוט, אבל מעל לכל – עם תבונה ועם לב, והיום אנו נדרשים אליהם.
אין היום אף תחום בעולם שאינו נשלט על ידי המוטציות שיצרנו, ואין פלא שרמת החרדה של בני האדם מגיעה לשיאים מסוכנים. אדם יכול להיות שליו באמת רק עם אמת. השורה התחתונה היא שהידע הוא קצה חוט נצחי למידע אינסופי. הוא לא אופנה מתחלפת ואף פעם לא חדש, הוא בעצם חוזר על עצמו – הוא פשוט מוגש בדרכים אחרות בכל תקופה, מותאם לשפה, להלך הרוח ,לצורך ובהתאמה לקיים. מה שמשתנה זה המידע שמופק ממנו והרבדים של המידע. הידע הוא אקסיומטי, והאינסופיות שלו באה לידי ביטוי במידע שנפיק ממנו. לכן, הפיכה של מידע לאקסיומה מהווה בעיה גדולה – תעתוע.
האדם צריך ללמוד מחדש מה בין מידע לידע. מעטים האנשים שיש להם כלים להבחין היום בין השניים, אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, מרגישים שמשהו לא עובד כמו שצריך ולא ממש מרוצים מהמקום שאליו הגענו. כיום, אצל רובם, חוסר שביעות הרצון הזה מתחיל בגיל צעיר, ולכן הדור הזה נושא עמו את הכוח לחזור לקבלת האמת, וגם אם הדרך תהיה לו קשה, אין לו כל כך ברירה.
היום אנחנו עייפים, מותשים, חרדים, ממוסכים ובעיקר לא מבינים לאן, ואת העניין הזה אפשר וצריך לתקן. אפשר להחזיר את ההרמוניה שנפגעה, וצריך להתחיל מנקודה כלשהי. המידע הזמין הזה והתבונה האנושית הביאו כמעט כל אחד מאתנו לחשוב שהוא יודע, אבל רובנו מרגישים שהם לא יודעים כלום ושהם כלואים בתוך שני העולמות האלה. מי שירגיש שיש אמת בכתוב כאן, ויצליח להתגבר על האגו, על הפחד ועל ההרגלים, יוכל לעזור להשיב את ההרמוניה, שבהפרה שלה אנחנו מכלים את עצמנו.
ככל שהאדם מפתח יותר מידע שמאפשר לו להתבונן בעליונות הטבע ובאינסופיותו, כך הוא נהיה חמדן יותר – קצת כמו טעימת טעם הכסף, שגורמת לנו רק לרצות להחזיק עוד ממנו, לשלוט בו, לנהל אותו ולהאמין שהוא יפתור לנו את כל הבעיות. האדם רואה ומבין שאין לו סיכוי מול הטבע, אבל הוא לא מתאפק. הוא מנסה לפתח עוד ועוד דברים שיתגברו על הטבע, שיגנו עליו מפניו, שיתנו לו ביטחון. אבל התשובה לא נמצאת שם; התשובה נמצאת בקבלת האקסיומות של הטבע.
דמיינו את כל החוכמה, הידיעות, הדתות שעליהן אנחנו מתבססים – אנחנו צריכים ליצור סרט באמצעות טכנולוגיה מתקדמת כדי להמחיש את חכמת הטבע. ברוב המקרים, האנשים שחיו בעבר לא ראו אפילו מי גר מעבר לנהר הקרוב אליהם, ולמרות זאת, הם לא היו צריכים שום דבר שיוכיח להם את מה שהם ידעו בתוך תוכם.
אין בי ידיעה של גודל הסיכוי שיש לנו מול כל ה״יודעים״. אני מקווה להגיע אל ה״מרגישים" ולהניע אותם, כי היום היודעים רבים, רבים מאוד; יודעים הרבה חלקיקי דברים, ולא מוכנים לראות את התמונה השלמה. די לקרוא את המחקרים התורנים החדשים המתפרסמים על בסיס יומי: המחקר גילה דבר אחד, מחר המחקר יגלה דבר אחר, והאדם אבוד מול אוסף האינפורמציה המבולבלת הזו. אך בל תטעו בדבריי: הכוונה היא למחקרים שהיום נכונים ומחר כבר לא, ולא לאלה שנכונים לזמנם ומהווים כלי בדרך להתפתחות. הבעיה היא שהמחקרים מהסוג הראשון הם הרוב, שם מושקעים הכסף, האנרגיה, הפרסום והתהילה.
אמת לא שייכת לאף אחד. אם היא מוגשת בחלקים, מבלי שיודעים את התמונה השלמה, היא שקרית ויוצרת הטעייה. לא הכרתי עוד מישהו בעולם שנושא עמו שילוב של שלושת הדברים: גם פתרון, גם נתיב וגם תקווה.
הידע הקיים בי שנכתב כאן, וכן מה שחברתי היקרה יודעת ושבא לידי ביטוי בתרופות ובאבחון, אינו חדש. כפי שאמרתי, הידע מגיע וחוזר על עצמו; רק ההנגשה משתנה, ומותאמת לרוח התקופה ולצורך הקיים. לכן, חשוב לדעת שנושאו של הידע נשאר צנוע – הוא בסך הכול השליח. בביטחון מלא אומר: אין מי שנושא אותו כך היום, ואני מקווה שאנו נצליח להפיץ את הידע הזה עוד בחיינו. על כל פנים, אי אפשר יהיה לברוח מזה.
אין תחום אחד שלא נדרש בו לימוד של השפה הבסיסית. אלו זמנים מאתגרים: נראה כאילו בכל תחום השפה כבר לא רלוונטית, חוזרת על עצמה, תקועה, לא עונה על הצרכים; בתחום המדע בכלל, ובפרט ברפואה, בפוליטיקה, בפרסום, בפסיכולוגיה, בביטחון ובתקשורת. ולא, לא צריך להתאים לכל תחום שפה ייחודית; זוהי שפה נצחית ששורה על הכול.
אז אנחנו בעצם מבקשים להתחיל דיאלוג.
יהיו שישאלו: ״איזה דיאלוג אפשר לקיים עם מישהו שיודע?״ ובכן, אפשר, וזהו הדיאלוג המפרה ביותר מאז ומעולם.
הידע שבא לעולם מגיע בלבוש אחר בכל פעם. הוא מתאים את הלבוש לזמן, וממנו, בכל זמן, יוציאו מידע חדש שייחשף שכבה אחר שכבה. זהו הדיאלוג היפה והמרגש מכולם, כזה שנותן סיבה לקיום, ומאפשר את החיים לצד אי הוודאות. היום, הדיאלוג הוא ביננו לבין עצמנו – ולא עם האמת. האמת נזנחה ונשכחה, והגיע הזמן לחזור אליה ולגעת בה.
אז מהי מטרת הדיאלוג? הדיאלוג הוא כדי לצאת מהמצב הקיים.
מה ייצא ממנו? ימים יגידו.
אבל דבר אחד בטוח: יש לנו הזדמנות למצוא דרך וריפוי למצבים שנראים היום עדיין בלתי אפשריים ובלתי נסבלים למין האנושי – והדרך קיימת אצלנו.
איך נעשה זאת?
אתם תגיבו למסמך הזה ואנחנו נענה?
אתם תגיבו ביניכם לבין עצמכם, וזה יפרה אתכם?
עדיין לא ידוע. ננסה, אך ורק בנפש חפצה. לא במאבק, לא במלחמה.
ומי שירצה להיענות לקריאה לדיאלוג – מצורף מייל.
ב- 23/12/2018 הוצאנו את המסמך שכותרתו ״לקבל את אי הוודאות״ ושלחנו אותו למאות מהאנשים המובילים בעולם במגוון תחומים – כל אותם התחומים והענפים שעומדים היום אבודים מולה.
מאז יש למסמך חיים משל עצמו. הכתוב בא להודיע לעולם על הגעתה של אי הוודאות, כמו ביקש להביא את האדם להתיידד איתה מחדש עוד לפני.
הכותבים קראו לנהל דיאלוג איתם, או בין בני האדם האחד עם השני.
היום, המושג ״אי וודאות״ נמצא בפי כל וזהו בהחלט הישג גדול בדרך הנסללת לאדם אל ליבו – להרגיש, לשמוע, להבין. אמנם המושג נמצא בשימוש מומחים, אנליסטים ראשי מדינות ואנשים, אך הדיאלוג עדיין עקר. למה? כי השימוש בו הוצא מהקשרו: אי הוודאות איננו מושג או מצב זמני.
קריאת המסמך שוב ושוב, ובפרספקטיבה של הזמן שחלף, תעזור, גם לספקנים שבינכם, לנסות להקשיב לשפה שנשתכחה לה ולאט לאט לתת לה מקום, ללמוד אותה ולהחזיר אותה למקומה – כדי לגעת בריפוי המיוחל.
Print Document