מסי היה שליח לכמה רגעים, שליח של תרופה, לארגנטינאים ולכל מי בעולם שמעריץ אותו.
יחד עם זאת, הוא גם הדגיש את עומקה של המחלה הקיימת, ואת הצורך העמוק בתרופה.
תרופה אמיתית.
מסי, בניצחון הזה, ריפא את עצמו, ובכך הוא הראה לכולם, מהי התרופה של עצמך בדרכך לריפוי – התרופה היא – אתה. והתרופה החיצונית שכל אדם מוצא לעצמו (במקרה הזה הוא מסי, כדוגמא) יכולה להיות לכל היותר השראה… שזה הרבה מאד.
השראה של יחיד יכולה לסמן דרך.
הדרך שמסי מסמן היא שהגיעה השעה לריפוי כללי ולריפוי פרטי.
אבל ריפוי הוא לא תרופת קסם, הוא תוצאה של: רצון, עבודה, מודעות, אקטיביות, פתיחות, אהבה, אמת, שיתוף פעולה, הרבה מאד רגש ואמונה, ואז… הרפואה יכולה להגיע כהרף עין.

גלגולה של תרופה –
תרופה של יחיד יכולה להגיע למצב שהיא מאושרת לכלל, רק כאשר היא נוצרה ממקום כן ואמיתי, מתוך שאיפה אמיתית לריפוי, וכאשר קיימת מוכנות לעבור את הדרך שריפוי דורש. ואז, עם השנים, כשיפוג הפטנט האישי ותהפוך אותה תרופה לתרופה גנרית למצב הקיים, יתחיל מצב חדש, ושוב, נחפש תרופה מחדש – עוד מסי, עוד מארדונה, עוד השראה.