7/4/2022
כשהתחלתי לכתוב ולהרשות לעצמי להרגיש, בטבעיות השתמשתי במילה ‘אמונה’ בתיאורים ובכתיבה שלי.
כמעט כל מי שעסק במלאכת התרגום, העריכה וההגהה, שם לב למילה הזאת שחזרה שוב ושוב – ‘אמונה’ וה’אמון הפנימי’ הנגזר ממנה, והציע שלא להשתמש בה.
״אולי נחליף אותה ל…״, ״אולי נשתמש בתיאור אחר?״.
״למה?״, הייתי שואלת בתמימות. ענו לי ש… ״לאנשים יש קונוטציה לא טובה עם המילה אמונה. היא קשורה לדת, לפנאטיות, לרוחניות, למשהו מיסטי, אבסטרקטי, לא על הקרקע.
ואת, מדברת על דברים רציניים, על תרופות, ועוד כאלה שאת טוענת שהן פריצת דרך. מה קשור אמונה?״
לא על הקרקע??? אמונה??? אמונה אמיתית??? כזו שמי שהתברך – נולד איתה, ומי שלא והתמזל מזלו מתפתחת אצלו מבפנים, מעומק העומקים שלו?
האמונה הזו הפכה למילה כמעט אסורה לשימוש??
אמונה כזו, שהדבר אליו אפשר להמשיל אותה, הוא עץ. עץ עם שורשים עמוקים, גזע רחב ואיתן, ענפים, פירות, פרחים, צל, חמצן, הכל.
אמונה! לא כזאת מדומה שמתבססת על להאמין למישהו, לא כזאת שמתפתחת מתוך פחד שגורם לנו להגיד לעצמנו שאנחנו מאמינים במשהו, לא כזאת שהועברה אלינו בצורת מנהגים, דתות, מסורות, שנותרו מהם היום רק חלקים תלושים מהעיקר ונראים כמו שילוב של אינטרסים ותקיעות ונשמעים יותר כמו טלפון שבור מקוטע, בלי קשר למקור החכם היציב ממנו נוצר הכל.
זאת?? האמונה הזאת?? היא הפכה למשהו שמתביישים בו??? היא הפכה לדבר שהס מלהזכיר? זאת שבלעדיה אין יציבות?
ומה הבעיה עם תרופות ואמונה? אם תרופות לא תיוולדנה מתוך אמונה שהיא יציבות איתנה ובשלות מלאה – אז מה כן?
״תיווכחו בעצמכם״ אמרתי, ״אבל לשם כך צריך להסכים לפתוח את הלב, אחרת העיניים נסגרות, כי גם אחרי שראיתם בעיניכם, אתם לא מאמינים לעצמכם״
מה שמסוכן באמת זה מה שהחליף אותה, ותפס את מקומה הטבעי. מה שהחליף אותה כחלק מהמודרניות ומהקידמה.
ומה שהחליף אותה הוא טרנד של חוסר אמונה. טרנד שהפך להיות מסוכן, אלים, פנאטי.
טרוריסטי משהו.
מצד אחד לא מאמינים לכלום, ומצד שני מאמינים כמו פתיים, לכל מה שמוכרים לנו.
זה הכי טרנדי לא להאמין, עד כדי כך שכדי להיות, אתה חייב לא להאמין לעצמך – אבל להאמין לכל השאר.
כמו עלה נידף ברוח, וברוך השם, הרוח לא מפסיקה לנשוב בעידן הזה, מעיפה את כולם מפה לשם ומשם לפה.
ראיתם עץ עומד ברוחות חזקות? איתן ויציב.
אם לא הייתי שם, כנראה שלא הייתי יודעת איך זה מרגיש.
אמונה יציבה בתוכך משאירה מקום לשאלות, למחקר אמיתי , לחיים, לקבלה ולנתינה. ואלה, לא באים ממקום של חוסר באמונה, אלא בהכרח מתוכה.
אמונה אמיתית היא קלאסיקה. וקלאסיקה היא נצחית ואין לה זמנים.