Since then and forever onwards... First written in 2018

אנו מבקשים להביא את המשך הסיפור של החלק השני המסופר במסמך, לתאר את השתלשלות הדברים והם הם הדיאלוג.

הדמויות חיות, הסיפור חי והסוף עדיין לא נכתב.
בסיפור החי הזה נמצאת התרופה ובטח ובטח קצה החוט לנתיב של רפואה בכלל ולמצב הקיים היום בפרט.

שנה וחצי חלפו מאז ה- 23/12/18- היום בו יצא המסמך לעולם ומאז, המילים והמסר הדהדו וניתן לראות ולהרגיש את אי הוודאות במלוא תפארתה והדרו בכל פינה בעולם. היא איננה פוסחת על אף מקום, דת, גזע, או מין.
כשנולד המסמך, הוא נשלח אל מאות אנשים מובילים בעולם, ראשי מדינות, חברות תרופות, חברות מזון, אנשי דת מובילים, אנשי תקשורת מובילים עורכי עיתונים מובילים וכו׳, כולם נבחרו בקפידה, בכל התעשיות שנפגעות מהמצב הקיים היום, כמו ביקש לייצר את הדיאלוג בזמנים רגועים.
אך יש דברים שנדרשת להם הפנמה, זמן, שיעור, ולפעמים קצת זעזוע. זה טבע האדם.
ובזמן הזה, נע לו המסמך ברחבי העולם בקצב ובזמן שלו, מבלי להתערב בתפוצה שלו, או בשימושים שונים שאנשים בחרו לעשות בו.
המשכנו בדבקות בעבודתנו כדי ולחשוף את העולם לדרך הריפוי, לשפה ולתרופות שהם פירות הדרך הזו.
כמו שחקנים היודעים את חוקי המשחק ומסכימים ובוחרים לשחק בהם, כשתמיד תמיד אנו יודעים שאנו בדרך – לא אחזנו בדבר, הלכנו לאן שנתבקשנו, שחררנו כשצריך היה, וכל פעם התחדדנו עוד, דייקנו, ניפינו והקשבנו.
הדרך הולידה שיתופי פעולה וכל פעם הצטרפו אנשים חדשים כדי לעזור לנו לעלות מדרגה.

לפני חודשיים כמעט כאשר אנחנו בעיצומה של בחינה של חלק מהתרופות בנתיבים מקובלים לאותו הזמן, שנראה היה לנו שאולי הם יעזרו להביא לעולם את הדרך, באה שוב אי הוודאות, וכאילו אמרה לנו: ״עכשיו תפנו לשם, זה רחב יותר וזה אוניברסלי, והגיע שעתו של הידע להיחשף״.
הרגשנו, הקשבנו והלכנו עם אחת הפורמולות שנמצאת כבר שנים רבות בשימוש נרחב שלנו ושל מקורבים לנו. לקחנו את הדבר הקל ביותר לרגולציה הקיימת להכיל, ופה נציין שלאורך השנים וגם עכשיו – הקפדנו שלא להתפתות להפצה ולמכירה שאינם נכנסים בדלת הראשית, כי לא לשם כך הופקד בידינו הידע.
אז חיפשנו שיתופי פעולה. בזמנים שלכל שניה יש משמעות קריטית גם לגבי ההווה וגם לגבי היום הבא – אנו נאלצנו במשך חודשיים להתעסק בניסיון לתיקוף הפורמולה ולעשות ניסוי המונים, כדי שיאשרו לנו להוציא לעולם את שפת הריפוי שהוא כל כך צריך עכשיו – הדבר לא צלח עדיין.
אינסוף מדינות פרסמו קול קורא למישהו/משהו שיש לו פיתרון. זה רק נשמע פשוט וקל אך המסלולים האלה מורכבים. לחלקם פנינו, אבל גם בהם הסינון נעשה על פי הידוע, הנתפס, המקובל.
בנינו מודל לניסוי בבריאים, בנשאים ובחולים, בבידוד ביתי ובבתי חולים, והיות ואנו לא חיים בבועה, ושיתופי הפעולה המתבקשים הם לעת עתה עם משקיעים, עם גופים ממוסדים וכיוצא באלה, ולכך קיימים מודלים מקובעים מאד שלא מאפשרים לגמישות המחשבתית שדורשת הדרך הזו כדי לבוא לידי ביטוי.
וכמו שהתוצאות של הפורמולות שלנו הן בלתי נתפשות וקשות לעיכול, כך גם הגמישות והפשטות שהדרך שלנו דורשת – קשה לעיכול.

תרופה, לפי המונחים המקובלים כיום, היא משהו שעבר רישוי, רישום פטנט , ניסוי על פי פרוטוקול , פיתוחים ובדיקות בטיחות, בירוקרטיה, עורכי דין וסכומי כסף בלתי נתפשים. ואז, מתוך שרשרת היצור הזו יוצא משהו, מאושר, שלרוב בעיקר מטפל נקודתית או (בראייה קצת יותר מקיפה) משתיק סימפטומים, אבל הוא לא מקור לריפוי.
ולאלו שרוצים להתחכם – נוצרו נתיבים נוספים, קצרים יותר שנושאים שמות אחרים כמו: תוסף מזון, מטהר אוויר, חומר חיטוי, אישור קוסמטי וכו׳.
ואנו, מתעקשים להשתמש במילה תרופה, ולא מתוך התרסה, אלא כי כל הפורמולות שלנו הן מקור לריפוי אמיתי, שהצמצום המלאכותי שנוצר לא אפשר כניסה שלו. ואין בדברים אלה ביקורת, רק התבוננות במצב שהיה ולא יהיה עוד. כי עכשיו לאדם ברור שהבחירה היא בידיו.

המסלולים שעברנו עם המשאבים הפרטיים שלנו ועם הרבה עזרה בדרך מלא מעט אנשים שהרגישו שמשהו מבקש להשתנות.
הדבקות שבנו, המיקוד, ומבלי לפסוח על העבודה האישית הבלתי מתפשרת שלנו שהיא חלק בלתי נפרד מהדרך הכללית אותה אנו מוציאים החוצה, כל אלה יחד מגישים לעולם תוצר ללא רבב.
אנחנו עושים, עשינו ונעשה כמיטב יכולתנו להביא רפואה, בודקים ונענים לכל מסלול והדרך נפתחת.
האדם, ביוזמות פרטיות, או ביוזמות ציבוריות חוזר אל הדרך.
אני תקווה שלא באילוץ כואב.
והיום, אנו יוצאים שוב, בקריאה רחבה.
לומדים, למדנו ועוד נלמד לקבל כל מה שישלחו לנו כדי להתקדם בדרך, כי רק היכולת לקבל באמת – נותנת.
בני האדם והעולם צריכים לשים לב היכן הם לא מאפשרים לקבל. אם זה מתוך פחד, מתוך אגו, ממקום של נוחות או מעקשנות ומרצון לשלוט.

אנחנו לא מבקשים בעלות על דבר, אלא להביא בקנאות את האמת.
לא חלקים ממנה, לא בערך, לא עוד דיעה. האמת שבילתה לא יימצא הריפוי.

בחרנו להמשיך את הסיפור, כמו להשאיר את הקוראים בתמונה. זהו ריאלטי אמיתי.

ומה יהיה הסוף? אנחנו לא יודעים.

הכתר מבקש ריפוי אמיתי, שורשי, ולא ״תרופה״ שיחקור האדם מתוך מעבדה, להתחסן מלאכותית ולהתגונן, כי אז לא יפסיקו לתקוף אותו והוא רק יהיה פגיע יותר ויותר, ופחות ופחות חסין.
ריפוי שנוצר מתוך הידע והמעיין האינסופי, ופתיחת הנתיב שיאפשר עוד ועוד.
תרופות לריפוי הזה נמצאות בידינו לעת עתה, והן בידינו לא מתוך שמירה מפני העתקה או גניבה, הן בידינו כי הן צריכות לצאת לכולם כחלק אחד שלם, כשפה, ואז, תהיינה כהשראה ודרך לכל מי שירצה.

כמו את הכלכלה, שאותה כל אדם מבין שצריך יהיה לשקם ולאזן, כך גם את הנפש והגוף של האדם צריך יהיה, ואפשר כבר עכשיו להתחיל לשקם.
באיזון שלו שיביא להרגעה ולא דרך כדורים, ללמד אותו ולאפשר לו להכיל, לחזק את המערכת החיסונית שלו הפיסית והרגשית וכו׳. לכל אחד מאלה יש לנו תרופה ודרך. תרופות שמחזקות את האדם ומשחררות אותו לצעידה עצמאית בדרך, לא כאלו שיוצרות תלות תמידית. ממש כמו לרכוב על אופניים, כשבהתחלה מרכיבים גלגלי עזר, ואז משחררים אותם לתמיד.

ותחילת התיקון תהייה בהקשבה לשפה השגורה בפי האדם היום, למשל – ״קורבנות הקורונה״ כאילו הקריב האדם משהו, כאילו מאשים, כאילו בא בטענות, כאילו בא בדרישה מבלי לקחת ולו מעט אחריות לסיבה, לפתרון וברגע זה.
״קורבנות״ אלו הם הנופלים במלחמות, מלחמות מעשה אדם, האדם פתח במלחמה והאדם יכול להפסיק אותה.

״ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר ביציאת מצריים״ וכפי שנאמר הידע חוזר ויורד לעולם שוב ושוב ושוב. . .

אביב 2020, התש״פ

המשך הסיפור של החלק השני המסופר במסמך, לתאר את השתלשלות הדברים והם הם הדיאלוג.

קיץ 2020, התש״פ

אנו מבקשים להביא את המשך הסיפור של החלק השני המסופר במסמך, לתאר את השתלשלות הדברים והם הם הדיאלוג.

23/12/2018

ב- 23/12/2018 הוצאנו את המסמך שכותרתו ״לקבל את אי הוודאות״ ושלחנו אותו למאות מהאנשים המובילים בעולם במגוון תחומים