מסמך זה מורכב מחלקים שרק יוצרים את הרושם שהם חוזרים על עצמם, או מבולבלים. למעשה, אלו רבדים של אותה המהות, כאשר דרך כתיבה זו מאפשרת למי שנחשף אל הרבדים הללו לבחור רק רובד אחד – או לקבל את כל הרבדים בשלמותם.
רבדים אלה, כיחידה שלמה אחת, מהווים כלי שיאפשר כניסה לנתיב שכל-כך חסר בעולם היום. זהו נתיב שנדרש ונחוץ ביותר, נתיב שאין עוד בילתו: הנתיב אל האמונה באי-הוודאות, שהיא, בעצם, הדבר הוודאי היחידי.
מסמך זה הוא כלי יחיד במינו בעת הזו. הוא מאתגר למדי, אבל מביא אתו ביטחון וקרן אור. הוא מכיל בתוכו נתיב אל ידע מעשי ואל כלים שאפשר לפתח עד אינסוף, בכל תחום, ואם יסכים הקורא להשתמש בידע הזה ולשים אותו כנר לרגליו וכנקודת מוצא בכל דבר שייצור – רק אז הוא ימצא רפואה, ביטחון ושקט.
קריאה מלאה תקשה על הקורא להיות אדיש, ולעת עתה אנחנו כאן עבור כל מי שירגיש זאת ויהיה אמיץ להצטרף לסלילה מחדש של הנתיב כדי שתשקוט הארץ. אנחנו מבקשים להתחיל דיאלוג
מוגש פה ידע בראשיתי שנחשף לעולם שוב ושוב, ובכל פעם הוא מוגש אחרת וחושף פן אחר של אותו הדבר. האמונה הבלתי מסויגת בחוקי הטבע, בכוח עליון, בקבלת החיים והמוות, באפסות האדם ובגבולות שלו – היא האמת. אמונה זו היא המאבק האינסופי של האדם.
לעיתים, כמו עכשיו, הוא שרוי בתעתוע וסבור שהנה, הוא גבר עליה; ואז, בדיוק ברגע הזה, היא באה וטורפת לו את כל הקלפים, אלא אם כן הוא מצא אליה, רגע לפני, נתיב.
המלחמה וההתנגדות הזו חוזרות על עצמן, ובכל פעם מחדש ההגעה שלהן לשיא תהיה תוצאה של תחושה כלשהי שהצליחו להתגבר עליהן. בדרך כלל קורה הדבר כשמידע חדש נגלה להם ומתעתע בהם, שהנה נמצאה דרך. ותמיד, תמיד, תצטרף לתעתוע התרופפות בבסיס האמונה. ההתחזקות של האמונה במידע המתעתע היא לא פשטנית, היא מתוחכמת מאוד, ובשלב הזה קשה מאוד לחזור לאמונה הבלתי מסויגת ולהחזיר אותה להיות בסיס לכול, אבל זו הדרך היחידה: להחזיר את האמונה למרכז, שם הציבו במקומה את האדם – כמעט כל אדם – בגאווה גדולה, בעזרת אמצעים מתוחכמים; אותם האמצעים שהאדם פיתח בעצמו, והם אלו שמעבירים אותו על דעתו. הידע הזה נמצא אתנו כל הזמן, סביבנו, עם כל אחד מאתנו. זה האופן שבו יש להגיש אותו – רחב ומכונן. מצב זה קורה תמיד כשמתבלבלות היוצרות וכשהמין האנושי נמצא בפני טלטלה משום ששכח את אותו הידע.
מי שמסמך זה הגיע אליו, חלקו נבחר בקפידה וחלקו באופן אקראי, אבל אני מקווה שכל אחד, ולא משנה מה הרקע שלו, יצליח למצוא בתוכו את הנתיב אל האמת.
המסמך הזה, בסופו של דבר, נועד להגיע לכולם, בכל גיל – מבוגרים וילדים, בכל מקום בעולם. זהו מסמך אוניברסלי,
לא דתי – אבל יכול להתאים לכל דת;
לא אפוקליפטי – אבל יכול לבשר רעות;
לא רוחני – אבל יכול להגיע לעולמות שאינם מוכרים;
ללא הגדרות – אבל מדויק מאוד.
לכן, בחרתי שלא לחשוף את שם הכותב ואת הדמויות בשלב זה, וחשוב לציין כי עילום השם נועד להמחשה בלבד: הלוא אם דבריי הם אמת, האם ישנה הדבר אם אני גבר או אישה? בן לדת זו או אחרת? עטור בתארים אקדמיים או חסר השכלה? עשיר או עני? יפה או מכוער? מפורסם או אלמוני? נראה שההיפך הוא הנכון; כל אלה רק יתעתעו בכם וישפיעו על שיקול דעתכם.
נסו כך, בלי לראות – וחשוב לי להבהיר שזה לא נעשה כטכניקה או כמניפולציה, ולא כדי לזרות פחד, אלא כי החשיפה הקיימת כיום, ההזניה שלה, המידע וההתערטלות הפכו לכלי משחית. לכן, היום בוחרת לה האמת נתיב, והיא מסכימה לבוא רק בעילום שם – עד שיפתחו לה את הדלת. אין הדבר אומר שכל מה שיוגש היום בעילום שם הוא אמת, או שזהו כיוון שראוי ללכת בו; הביטקוין, לדוגמה, משתמש באנונימיות כטיזר, אך אין בדבריי כל הכרעה בשאלה האם הביטקוין הוא אמת או שקר. אולם, האמת לא יכולה להישאר סמויה לעד. גם אם לא רואים אותה, ודאי שמרגישים אותה ושהיא אינה רק בעיני המתבונן. היא לא נתונה לפרשנות ולדעות, לציניות ולהתחכמויות – אלו מגיעים רק כשהפחד שורר.
העולם התרגל לפרסום ולשיווק בהמחשות, בתמונות, בחשיפה של אמת מדומה, בהוכחות, בעדויות אישיות וכו’. כל אלה הם בעיני המתבונן בלבד, ונעשה בהם שימוש מזיק. העולם כבר אינו מאמין לזה, והוא די אבוד; אך כל אדם, גוף, חברה מסחרית או מדינה שיסכימו לפתוח את ליבם לכתוב פה, יוכלו למצוא בו כלי לריפוי, להבראה ולצמיחה מחודשת.
ייתכן שיש נחמה בכך שאמנם תוצאות המלחמה הזו ידועות מראש, אך כמה שקשה לסגת ולחזור לאמונה – יש הרבה יותר סבל וקושי בהמשך המלחמה חסרת הטעם.
״מי שלא מכיר אותך או את חברתך היקרה, יתקשה להבין מה נאמר״, אמרו לי, ואני התעקשתי – מה שכתוב כאן לא קשור אליי או אל חברתי היקרה. את מה שכתוב כאן לא צריך להבין, ואי אפשר להבין; את מה שכתוב כאן מרגישים. ואם מצליחים ״להבין״ רק כי מכירים אותי או אותה, הרי שההבנה תלויה בדבר, ובעצם זו לא הבנה אלא תעתוע. אבל מי יעז להגיד שהוא לא מבין אלא רק מרגיש?! הן כיום מקבלים רק את מי ש״מבין״.
להבין פירושו להוכיח, ובדרך כלל אלו הוכחות שתקפות היום ומופרכות מחר. כאן, לעומת זאת, נדרשים לאמונה שאינה תלויה בדבר, שאינה בטלה לעולם.
אז נעז בכל זאת: אתם לא מכירים אותי ואת חברתי היקרה. נסו להרגיש.
סיכומו של דבר הוא שהגיע הזמן להפסיק רק לנסות להבין כל דבר – האובססיה הזאת מובילה את האנושות תמיד לאותו המקום. אותה אובססיה שגירשה אותנו מגן העדן בפעם הראשונה, ומגרשת אותנו מגן העדן של החיים האלה שוב ושוב.
האדם לא יכול להבין כל דבר, ובטח שלא להוכיח אותו. האדם הוא שילוב של תבונה אלוהית ושל רגש, שילוב שבבסיסו לעולם תהיה קבלה אקסיומטית של חוקי הטבע, שהיום אנחנו מנסים כל כך לכופף אותם או להפוך אותם לזיכרון רומנטי. אם כך, ודאי תשאלו מה הטעם להרגיש את מה שכתוב פה אם זה מה שנגזר עלינו? התשובה היא: עוצמת הסבל. אפשר שהיא תהיה נמוכה יותר.
בכל סיבוב כזה יתגלה מהידע טפח נוסף, שממנו יוכלו בני האדם ליצור מידע נוסף. מה התכלית? את זה אף אחד לא יודע, לא ידע ולא יידע, וזה גם לא רלוונטי. אנחנו כאן, וזו עובדה.
המסמך הזה מכיל קצה חוט לנתיב שהאנושות זקוקה לו שוב, בזמן הזה, כשהוא מוגש במילים המתאימות לתקופה שבה אנו חיים. הוא עוסק בידע, במידע, במדע, באמת, בריפוי, ברפואה, בתרופות ובעיקר בתקווה. בעולם שבו אנו חיים, שבו כולם אומרים את האמת « בפרצוף״, ישנן אין סוף במות ואמצעים קלים להשגה להציג את האמת הזו. אך מאחר שהם לא באמת יודעים אותה, ולא מוכנים לראות אותה, מתרחש בפועל אחד מהשניים: או שניתנת אינפורמציה שקרית, או שנאמרים רק חלקי אמת – ואלו מלווים בתפאורה יפה ובהרבה פיתוי ורעש.
אמת לא באה עם יחסי ציבור, ולא עם פוטושופ. היא אינה תלויה בדבר, ובטח שלא מתאימים אותה ללקוח. כשהיא דופקת בדלת כי שכחו אותה בחוץ, ולא פותחים לה מרצון – היא שוברת אותה ונכנסת, כי היא חייבת להיות. הבחירה שניתנת לנו היא בין להכניס אותה מרצון, לבין לעשות זאת מתוך סבל.
״הכול ידוע״- אלו חוקי הטבע – הרי זה נכתב לכאורה בפשטות, אבל חוקים אלו מורכבים ואינם כוללים רק את מה שאנו רואים ומבינים, אבל בהחלט אנו יודעים. מה שלא נראה ונבין, ייתמך באמונתנו באי הוודאות. האדם רשאי לבחור בכל רגע נתון אם לציית לחוקים או לא.
ציות לחוקים אינו מביא תוצאה אחת. תהיינה אינסוף אפשרויות, אבל כולן יובילו לאותו הכיוון.
היופי בקצה החוט שהמסמך הזה מספק, הוא שהוא אינו מאיים על הקיים, אלא מדייק אותו, מכוון אותו ומחזיר אותו לנתיב הנכון. הוא יכול לחיות לצידו של הקיים שאיבד את הדרך והתקלקל, ולשמש כמעיין שממנו שואבים מים כדי להשקות את מה שנבל, להחיות ולהרוות צימאון, ולאט לאט, בהרמוניה מושלמת, לשקם ולהפריח הכול מחדש.
נשמע נפלא, נכון? אבל לשם כך, נדרשות אצילות, צניעות ופרידה מהאגו; נדרש להפוך את הכוחנות לרכות מקבלת, להפוך את הפחד לאמונה; ולפני כל זה, נדרשת הסכמה לקבל את האמת וללכת בדרכה. הסכמה לאמת תשרת כל אחד: פרטים, חברות, מדינות, ארגונים, עסקים.
אנחנו לא נולדים כדי להיות תלויים בדבר מה – לא באדם, לא בתרופה ולא בשעשוע או בגוף כזה או אחר – אבל זה לא מונע מאתנו את הצורך בעזרה מדי פעם. קצה החוט משחרר אותנו מתלות, היות שהוא נותן לנו כניסה לעולם מלא, שמאפשר לנו לתקן אצלנו, להמציא, להתפתח, לחלום, ליזום, להתקדם, לגלות עולמות חדשים ולהחזיר תקווה וביטחון.
כשפגשתי את חברתי היקרה, היה לי ברור שהיא נושאת בעיקר ידע ואמת, ומעט מאוד מידע – מה שאפשר לה להתרכז בידע בלי הסחות דעת. אצלי היה ידע, והרבה מידע – הרבה מאוד. הידע שהופקד אצלה הוביל אותה להבנה אחרת של מצבים קיימים, וכתוצאה מכך, למציאת פתרונות של ריפוי במצבים בלתי אפשריים, הנכונים לעולם של היום ולאתגרים החדשים שהוא מציב בפני הגוף והנפש. זו ההזדמנות ללכת בנתיבם ולחקור אותם. הפתרונות הללו מבוססים על הבנה שמביאה לאבחון מדויק ומותאם אישית, ועל צמחים שמייצרים בהרמוניה פורמולות יחידות במינן (ולא, לא מדובר על קנאביס ועל כורכום).
נסו לדמיין איך זה לבנות דיאלוג מושלם בין צמחים, בדיוק כמו בין בני האדם – אחד חזק, אחד מכיל, אחד חכם, אחד מלטף, אחד עושה יחסי ציבור, אחד פותר סכסוכים, וביחד הם מנהלים את המשבר באופן מותאם אישית, ובחלק מהמקרים הופכים ליצירות גנריות המתאימות לכל אדם, אשר כמותן לא נראו.
אז לקחנו כל מה שהבנו ושהיה לנו כבני אדם, ודרכו ניסינו להגיד אותה – את האמת – עם הרבה תמימות, אהבה, אומץ והקרבה גדולה מאוד, כשאנחנו נצמדים אל האמת בלי פשרות ובכל מחיר. בכל פעם שניסינו להתאים אותה למה שמקובל, בין אם מתוך לחץ של הסביבה, ובין אם כדי לבדוק שאנחנו לא מפספסים ואולי שבויים בתוך העולם שלנו – קיבלנו תשובות ברורות שאישרו את הכיוון שלנו.
לפני כעשור פתחנו קליניקה, כדי שאנשים יוכלו להגיע אליה ואנחנו נוכל להציע להם פתרונות המבוססים על הידע שבנו. מהר מאוד, מפה לאוזן, הגיעו מקרים שאין להם מוצא, או שלא הצליחו לאבחן אותם, וביניהם רופאים שביקשו להתייעץ עמנו. בהתחלה קיווינו שזו הדרך, שהם יבינו ויצטרפו אלינו, כי הלא הם הרגישו שיש כאן תקווה. הגיעו אינסוף אנשים – עשירים, עניים, רופאים, הדיוטות, מכל רובדי החברה. הם שמעו מאתנו את האמת, ואתה גם קיבלו פתרון ודרך מדויקת; הלוא אמירת האמת ללא נתינת פתרון לא מאפשרת התקדמות ממשית אמיתית. אנשים אלו רק הדגישו את אובדן הדרך של מערכת הבריאות הקיימת, שאינה אלא מראה לכל מערכת אחרת הקיימת כיום. ברצוני לציין שאין אנו חפצים להחליף את המערכות, אלא לרפא אותן בעזרת ידע שכיום אין לאדם נגישות אליו ולשחרר את האדם מהתלות בהן. המערכת הקיימת כיום והטכנולוגיות שעומדות לרשותה, מטרתן לשרת את האדם במצבי חירום, אבל את החירום הזה הפכו לדרך חיים. המערכת לא יודעת לטפל בדרך החיים האמיתית – ולמעשה, זה גם לא תפקידה – אלא רק בחירום. היא יוצרת, מבלי להתכוון, תלות הרסנית והרגשה תמידית של מצב חירום.
והרי סיפור למחשבה; סיפור אמיתי על ילדה בת 10 אשר נולדה עם פגם בלב. בגיל 7 היא עברה ניתוח לב פתוח, וחזרה לתפקוד רגיל. מדי שנה היא עוברת ביקורת באמצעים מתוחכמים, ובשגרה היא אוכלת את מה שרוב הילדים אוכלים היום ועושה בדיקות דם תקופתיות. תוצאות הבדיקות הראו: כולסטרול מעט גבולי, תפקודי כליות וכבד חריגים ומדדי מעיים בעייתיים.
לאור התוצאות, הרופאה התקשרה אל האם ואמרה לה: ״הייתי רוצה לעקוב אחרי הכולסטרול.״ ״מה עם המדדים האחרים?״ שאלה האם.
״הם לא מדאיגים אותי,״ השיבה הרופאה.
כיום, למערכת המתוחכמת אין מה לעשות עם האינפורמציה על החריגה במדדים האלו – לא אצל ילדים ולא אצל מבוגרים. מספר האנשים עם בעיות בסגנון דומה, שהן במעין תחום אפור נעלם ושאינן מזיקות בטווח הקצר, רק גדל והולך. סביר מאוד להניח שללא עזרה נכונה, גופה של הילדה הקטנה הזו ייצר מחלות קשות בגיל צעיר מאוד.
מדדים כאלו בגיל הזה ובתפוצה הקיימת כיום הם תוצאה של פרמטרים שונים, שאין למערכות היום את היכולת לטפל בהם. לרופאה הזו באמת אין פתרון, והיא באמת לא רואה את הבעיה, ואם בעוד עשור או שניים או אפילו שלושה תגיע אליה אותה ילדה עם בעיה קשה שתהיה תוצאה של המצב הנוכחי – היא לא תוכל לעזור לה באמת. זה יהיה מאוחר מדי, וכפי הנראה יתייחסו אל מצב הלב שלה כמו שמתייחסים אל הגנטיקה. הגישה הזו לא באמת רלוונטית, כי היא מבוססת על מידע הלוקה בחסר.
היות שאין התייחסות לפרמטרים כאלה ולתמונה השלמה, הרי שכתוצאה ישירה מכך כל ניסיון לפתח תרופות למחלה קשה או למחלה כרונית זו או אחרת יעלה בתוהו, מכיוון שהנחות היסוד שגויות או שחסרים להן נתונים שמקורם בידע. הגוף יגיב לנפש שלנו, וייצור נוסחה מסוימת ספציפית לאותו האדם.
אז בואו, בינינו – רפואה מותאמת אישית היא רעיון נחמד, אבל היא צריכה להיות מותאמת לכל הרמות. לכן, אם אתה לא באמת מכיר אותי, לא תוכל להתאים לי דבר. גם כאן, הבקשה היא לקיים דיאלוג כדי ליצור חלוקה של משאבים, שכיום משרתים רק את דרך המדע. הכלים הקיימים צריכים להיות זמינים באותה המידה לשני הצדדים – הרפואה הקיימת, והרפואה כפי שהטבע מכיר אותה.
לא מעט אנשים משתפים, מפרסמים ומטפלים מתוך האמת האישית שלהם. אמת זו היא סובייקטיבית, ואליה בדרך כלל מצטרפים אגו, אינטרסים ושיקולים שונים וטבעיים. יש להבדיל בין אמת אישית לבין אמת אוניברסלית: אמת אישית, אשר בהחלט יכולה להיות לעזר ולעורר השראה לעיתים, נוצרת מתוך הצלחה אישית של אדם מסוים או מתוך הבנה פרטית. על כן, היא אינה יכולה להישאר טהורה, היות שהיא עברה עיבודים ותוספות שנובעים מאותו מצב פרטי. אמת אוניברסלית, לעומתה, היא אמת מוחלטת. היא אינה בחירה, ואינה כפופה לדעתו של אדם זה או אחר.
כשיש לך אמת, היא מגיעה עם הרבה תקווה, ועם אחריות גדולה מאוד.
השילוב הזה אצלי ואצל חברתי היקרה לא נתן לנו מנוח.
ואז, הסבירו לנו שעלינו להבהיר מה בדיוק נעשה על ידינו בעולם היום. מאחר שזה לא טבעי לנו לומר את דברינו לאחר עריכה ו״שיפוץ״, התנגדנו לדרכי הסברה למיניהן, אך בסופו של דבר, השקענו רבות בכתיבת אתר.
אבל בניית האתר הייתה כרוכה בכל כך הרבה שיקולים ואילוצים, שאף אחד לא הבין מה רצינו. התמודדנו עם סוגיות כמו: אילו מילים יקפצו בחיפוש בגוגל; מה מותר לומר ומה אסור לפי הסכמת הרגולטור; בקיצור, מצאנו את עצמנו עם אתר שנראה כמו אתר של קליניקה לרפואה טבעית – אמנם מושקע ויפה, אבל עוד אחד מני רבים. וכמובן, אין ביכולתנו לעמוד בתחזוקת האתר וביצירת עניין ו »זיקוקים » כל היום – איך אפשר להתרכז כך בעיקר?!
במקביל, לקחנו את התרופות שדרשו הכי פחות התמודדות עם רגולציה, וביקשנו ללכת בדרך הראשית: התחלנו לבנות מפעל על פי הכללים המקובלים. אוכפי הרגולציה אמרו לנו: ״תתחילו כמפעל קוסמטיקה, ואז תעברו ממסלול למסלול עד שתתגנבו למקום שיהיה הקרוב ביותר למה שאתם באמת. בכל מסלול צריך להגיש בקשות לרישיונות חדשים. בינתיים, אסור לכם לחשוף את הייעוד האמיתי של המוצרים. » בשלב זה הצטרפו אלינו אנשים שחוו אותנו וביקשו שהפורמולות האלו יישארו בעולם, והרגשנו שיש צורך להרחיב את מעגל התמיכה. ככלות הכול, קשה להתעלם מן הנתונים ומן התוצאות שאנו מציגים.
היו לנו דרישות שאינן שגרתיות בעולם העסקים ובכלל. בסיס הדרישות לא היה שליטה, קנאות, אגו או התעקשות מיותרת, אלא ידיעה ואחריות למנוע עיוות של האמת – רבים הם הטוענים לידיעה, ורובם עלולים לתעתע. ואז, שוב מצאנו את עצמנו מול עשרות אנשים חכמים, מצליחים, בעמדות מפתח בכל העולם, עשירים יותר או פחות, שלכאורה ראו את הכול. מצד אחד הם לא מרפים מאתנו, רוצים להרגיש ולדעת עוד ועוד, ומצד שני לא מסוגלים לעשות את הצעד הבא.
רופא בולט בתעשיית התרופות ראה תוצאות מוחשיות של התרופות שלנו, והבין שהן למעשה מערערות את כל הנחות הבסיס השגויות שעל בסיסן מפתחים את התרופות המודרניות, ממליצים לאנשים על טיפולים ומכניסים אותם למעגל קסמים של טיפולים ושל מחלות שלא נגמרות. אותו רופא אמר: ״אימנו אותנו לחשוב בדרך מסוימת. עזרו לי למצוא דרך להעביר את זה בצורה אחרת לעמיתים שלי!״ בדבריו, הוא למעשה ביקש עזרה בלתי אפשרית: הוא ביקש שנתאים את האמת לכלים שלו ולמגבלות שלו.
מי שמכיר את עולם הרפואה, מכיר את האובססיה למציאת החומר הפעיל בצמח. אם תחזרו לשילובים ההרמוניים שחברתי היקרה עושה, תבינו שזה כמו לומר שרק המוח הוא המפעיל את הגוף, או רק הלב. האם הלב יכול להחיות אדם בלי מוח? בלי כלי דם? בלי הגוף כולו? ממש לא. הגוף יפעל בתפקוד מלא ובריא רק כשכל החלקים יופעלו יחד במינונים המדויקים.
אותו רופא ביקש שנעזור לו להאמין. אדם יכול לבחור להאמין, וברוב המקרים, הוא יבחר להאמין ממקום של מצוקה – כשלא יהיה מפלט אחר וזה יהיה המוצא האחרון. בעצם, הבקשה שלי היא ללכת אל נתיב האמונה באי הוודאות עוד לפני המשבר. במצב הנוכחי, אין לנו אפשרות לעזור לכם. אתם צריכים לבחור לצאת מהפסיביות, להעז, להשקיע, להתאמץ, לא לפחד להתמסר ולהאמין בדרך. כרגע, אין לנו אפשרות לעזור לו – לא כי אין בנו רצון, אלא משום שהכלים לעזור לו נמצאים אצלו: הכסף, השליטה, התקשורת, ומעל הכול – הרצון לבחור. מטפלים נתקלים בדילמה דומה כשהמטופל שלהם מבקש מהם: ״תציל אותי,״ ״תעזור לי!״
למעשה, הבחירה בין החלמה למוות נמצאת בידי המטופל.
אנחנו לא יכולים לעזור לכם. אתם צריכים לבחור לצאת מהפסיביות, להעז, להשקיע, להתאמץ, לא לפחד להתמסר ולהאמין בדרך.
בסופו של דבר, החלטנו לעשות את הדבר היחיד שממנו נמנענו עד כה, מסיבות רבות – מתוך פחד, מתוך תמימות וגם מתוך הבנה לא נכונה של מושג הצניעות. החלטנו לעזוב את כל הדרכים העקלקלות האלה, לצאת בעצמנו ולהגיד את האמת. איננו אנשי תעשייה, לא אושיות פייסבוק ולא מגייסי כספים. יש בנו ידע מסוים שהעולם צריך, בין אם הוא רוצה להתמודד עם זה ובין אם לא, ויש לנו את המחויבות להגיש אותו. מה חשבנו לעצמנו? אלוהים יודע. הרי אנשים כמונו זקוקים לחופש, להיעדר מוחלט של תלות .
האמת לא יכולה להיות מוגשת בחלקים או במנות קצובות. אמת דורשת הרבה חופש וגמישות; אי אפשר להביא אותה עם כבלים ועם חוקים שבני אדם יצרו. לכן, עצרנו את הניסיונות התמימים שלנו לפתח, לייצר, להנגיש ולעניין, כי הוטלו עליהם כל כך הרבה מגבלות, איסורים, הפחדות וקיבעונות.
הידע הבסיסי מתגלה לעולם בדרכים שונות ומשונות. הוא יכול להופיע בתקופות זמן שונות, דרך אדם, תופעת טבע, מאורע היסטורי, דת, טרנד, מוסיקה, סרט ובעוד אינספור דרכים – לעיתים גלויות, ולעיתים גלויות פחות. הידע עומד לרשות האדם, ומשמש לו חומר גלם; ממנו, במודע או שלא במודע, הוא יפתח מידע כדי לשפר את קיומו ואת העולם. אך אין לאדם שליטה על הידע ולא בעלות עליו.
כאשר אדם נושא ידע – הוא יודע, הוא פשוט יודע, הוא לא יכול לברוח מזה ולא יכול להרפות. אין זה אומר שהוא יצליח להציג את הידע שלו, ובטח לא שיצליח להביא את שאר בני האדם לידי קבלה של הידע – הוא יכול רק לעשות כמיטב יכולתו. הדבר היחיד שירגיש יהיה ביטחון, מול כל קושי או התנגדות.
כאשר אדם או דבר נושאים ידע אוניברסלי, זוהי אמת אבסולוטית, חוק יסוד, ולרוב האנושות מכבדת אותה ומאמינה בה. בתקופות מסוימות, כאשר האדם מרוכז בעצמו, הבלבול שלו גדול, ואז הוא זונח את האמונה בחוקיות הבסיסית של העולם. או אז מתהפכת ההבנה, ונוצרת מעין אשליה – המידע שפיתח נחשב בעיניו ידע, אמת. תקופות כאלה מוכרות לכל אחד מאתנו בעיקר מאגדות, ממיתולוגיות ומציוויליזציות דמיוניות. היופי הוא שכשהידע הזה מגיע שוב ושוב, הוא מותאם לצורך הקיים באותה העת, מין ריטואל שהאדם מתנגד לו ובסוף מקבל אותו, ורק באמצעותו עושה את הקפיצה הבאה. מהתקופות הקדומות האלו נותרו רק פאר ותבונה אלוהית שאין לנו כלים להבין, אבל נותרו סימנים כדי להזכיר לנו, כדי שלא נטעה שוב וכדי שניזהר מהבלבול הזה.
בדורות האחרונים, בני האדם מצמצמים את עצמם לצינור מידע – צר מאוד ביחס להיצע הקיים – ודרכו בלבד הם מסכימים לחקור את היקום ולחיות בו. הצינור הזה הוא המדע, שסביבו נוצרו רגולציה, תנאי סף מפלים, קליקות, פרסום, טכנולוגיה ועוד. הצינור הזה מתעתע בהם: הם חשים שהם שולטים בידע, הם חושבים שהם פיתחו כלים שבאמצעותם הם יכולים להתחקות אחר הידע, אך האמת היא שהאדם לא יכול ליצור ידע ולעולם לא יוכל. אפשר לייצר במעבדה יהלומים סינתטיים או עגבניות מהונדסות, אבל לעולם לא ניתן יהיה לייצר יהלום אמיתי. כל עוד כיבדה האנושות את החוקיות הזאת, הידע זרם, ובני האדם פיתחו אותו עוד ועוד. באמצעותו הם התקדמו, גילו דברים חדשים, שיפרו את חייהם והעשירו אותם. הם יצרו ממנו יצירות מופת בכל תחום שנעלה על הדעת – יפות לעין, נעימות לאוזן – שחשפו את היופי האינסופי שטמון בעולם ואת אינסוף הפתרונות והשבילים שיש לו להציע.
בקבלת החוקיות הזו שמעליו, האדם בעצם מסכים לקחת אחריות ומבין את הגבולות שלו.
הניסיון לשלוט בידע יצר מוטציות וידע שקרי – אמנם מפותח מאוד, אבל למרות זאת שקרי, ולעיתים אף מזיק. הוא מזיק משום שהוא הפך את רובנו לאימפוטנטים, לאנשים שלא חושבים, לא מחליטים לבד, לא יודעים, לא רואים ולא לוקחים אחריות.
ואנחנו חייבים לגלות אחריות, אחרת האדם יחיה בתלות תמידית.
האדם לא בנוי לחיות בתלות כזאת, הוא לא בנוי להיות רובוט שנשלט על ידי מפעיל. וכשהוא נמצא בפוזיציה הזו, הוא חרד, חרד מאד: הוא חרד כי הוא איבד את עצמאותו, את היכולת להרגיש, לחשוב, להיות; הוא חרד כי הוא לא תלוי בדבר מה יציב, אלא במשהו שתלוי בתלות שלו, במשהו שלא מתקיים בזכות עצמו, אלה בזכות התלות הקיימת בו. אין בכך כל יציבות. מטשטשים אותו בכל דרך אפשרית על ידי כדורים, מסכים, ריגושים, קניות, ורעש, הרבה רעש.
מה עושים כשיש רעש? מנסים לצעוק חזק. מי שצועק חזק יותר – אותו ישמעו. בצעקות יש אלימות, כעס, שליטה, אכזריות, חוסר שקט, חשיפה, התערטלות. איך הן לא יפחידו?
האדם לא צריך שמישהו יגיד לו שהכול בסדר; הוא צריך לדעת, להרגיש ולהאמין שהכול בסדר, וזה קורה רק כשהאמת בידיו. זה לא אומר שלא נדרשת הנהגה – היא בהחלט נדרשת, אבל אסור שיהיו ״שליטים של הדעת״.
מחד גיסא, הידע נגיש כל כך היום, ומאידך גיסא, ״חומות הברזל״ של המדע, הכסף, השליטה, הפחד, האגו, התלות, הטכנולוגיה והאשליה שהאדם שולט בכל, חוסמות את הידע מלהתקבל. עם זאת, הן גם יכולות לפתוח את הדלת אם ייעשה בהן שימוש נכון. האנושות תתקשה להתקדם מבלי שתסכים לקבל את הידע הזה, ובוודאי שלעולם לא תוכל לשלוט בחוקי היקום. היא מונעת היום מפחד, מתלות ומהרבה תעתוע.
נדרשת נכונות גדולה לשמוע את הדברים ולקבל אותם – במיוחד בעולם שאומן לנסות רק להבין ולא להרגיש, ובעצם יודע בתוך תוכו שהוא אינו יודע דבר ושהוא אבוד ועטוף בשלל פתרונות שקריים. האדם יודע לצאת ממצבים כאלה; רק המחיר הוא שמשתנה. הגמילה כואבת בדרך כלל, ולכן, הדבר כרוך בכוח רצון ובהליכה באומץ רב אל הלא נודע – שהוא בעצם הפחד הגדול של המין האנושי, אבל גם עצם קיומנו. חיים באשליה רק מגבירים את הפחד; קבלת האמת מביאה אותנו לחיות עם הפחד ועם האמת בשלום, ולשלוט בחיינו שלנו. אנחנו כולנו אחראים, אין פה אשמים, והפתרון הוא בידי כל אחד ואחת מאתנו. לטוב ולרע, אנחנו בני אדם: עם יצרים, עם פחדים, עם רצון לשלוט, אבל מעל לכל – עם תבונה ועם לב, והיום אנו נדרשים אליהם.
אין היום אף תחום בעולם שאינו נשלט על ידי המוטציות שיצרנו, ואין פלא שרמת החרדה של בני האדם מגיעה לשיאים מסוכנים. אדם יכול להיות שליו באמת רק עם אמת. השורה התחתונה היא שהידע הוא קצה חוט נצחי למידע אינסופי. הוא לא אופנה מתחלפת ואף פעם לא חדש, הוא בעצם חוזר על עצמו – הוא פשוט מוגש בדרכים אחרות בכל תקופה, מותאם לשפה, להלך הרוח ,לצורך ובהתאמה לקיים. מה שמשתנה זה המידע שמופק ממנו והרבדים של המידע. הידע הוא אקסיומטי, והאינסופיות שלו באה לידי ביטוי במידע שנפיק ממנו. לכן, הפיכה של מידע לאקסיומה מהווה בעיה גדולה – תעתוע.
האדם צריך ללמוד מחדש מה בין מידע לידע. מעטים האנשים שיש להם כלים להבחין היום בין השניים, אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, מרגישים שמשהו לא עובד כמו שצריך ולא ממש מרוצים מהמקום שאליו הגענו. כיום, אצל רובם, חוסר שביעות הרצון הזה מתחיל בגיל צעיר, ולכן הדור הזה נושא עמו את הכוח לחזור לקבלת האמת, וגם אם הדרך תהיה לו קשה, אין לו כל כך ברירה.
היום אנחנו עייפים, מותשים, חרדים, ממוסכים ובעיקר לא מבינים לאן, ואת העניין הזה אפשר וצריך לתקן. אפשר להחזיר את ההרמוניה שנפגעה, וצריך להתחיל מנקודה כלשהי. המידע הזמין הזה והתבונה האנושית הביאו כמעט כל אחד מאתנו לחשוב שהוא יודע, אבל רובנו מרגישים שהם לא יודעים כלום ושהם כלואים בתוך שני העולמות האלה. מי שירגיש שיש אמת בכתוב כאן, ויצליח להתגבר על האגו, על הפחד ועל ההרגלים, יוכל לעזור להשיב את ההרמוניה, שבהפרה שלה אנחנו מכלים את עצמנו.
ככל שהאדם מפתח יותר מידע שמאפשר לו להתבונן בעליונות הטבע ובאינסופיותו, כך הוא נהיה חמדן יותר – קצת כמו טעימת טעם הכסף, שגורמת לנו רק לרצות להחזיק עוד ממנו, לשלוט בו, לנהל אותו ולהאמין שהוא יפתור לנו את כל הבעיות. האדם רואה ומבין שאין לו סיכוי מול הטבע, אבל הוא לא מתאפק. הוא מנסה לפתח עוד ועוד דברים שיתגברו על הטבע, שיגנו עליו מפניו, שיתנו לו ביטחון. אבל התשובה לא נמצאת שם; התשובה נמצאת בקבלת האקסיומות של הטבע.
דמיינו את כל החוכמה, הידיעות, הדתות שעליהן אנחנו מתבססים – אנחנו צריכים ליצור סרט באמצעות טכנולוגיה מתקדמת כדי להמחיש את חכמת הטבע. ברוב המקרים, האנשים שחיו בעבר לא ראו אפילו מי גר מעבר לנהר הקרוב אליהם, ולמרות זאת, הם לא היו צריכים שום דבר שיוכיח להם את מה שהם ידעו בתוך תוכם.
אין בי ידיעה של גודל הסיכוי שיש לנו מול כל ה״יודעים״. אני מקווה להגיע אל ה״מרגישים » ולהניע אותם, כי היום היודעים רבים, רבים מאוד; יודעים הרבה חלקיקי דברים, ולא מוכנים לראות את התמונה השלמה. די לקרוא את המחקרים התורנים החדשים המתפרסמים על בסיס יומי: המחקר גילה דבר אחד, מחר המחקר יגלה דבר אחר, והאדם אבוד מול אוסף האינפורמציה המבולבלת הזו. אך בל תטעו בדבריי: הכוונה היא למחקרים שהיום נכונים ומחר כבר לא, ולא לאלה שנכונים לזמנם ומהווים כלי בדרך להתפתחות. הבעיה היא שהמחקרים מהסוג הראשון הם הרוב, שם מושקעים הכסף, האנרגיה, הפרסום והתהילה.
אמת לא שייכת לאף אחד. אם היא מוגשת בחלקים, מבלי שיודעים את התמונה השלמה, היא שקרית ויוצרת הטעייה. לא הכרתי עוד מישהו בעולם שנושא עמו שילוב של שלושת הדברים: גם פתרון, גם נתיב וגם תקווה.
הידע הקיים בי שנכתב כאן, וכן מה שחברתי היקרה יודעת ושבא לידי ביטוי בתרופות ובאבחון, אינו חדש. כפי שאמרתי, הידע מגיע וחוזר על עצמו; רק ההנגשה משתנה, ומותאמת לרוח התקופה ולצורך הקיים. לכן, חשוב לדעת שנושאו של הידע נשאר צנוע – הוא בסך הכול השליח. בביטחון מלא אומר: אין מי שנושא אותו כך היום, ואני מקווה שאנו נצליח להפיץ את הידע הזה עוד בחיינו. על כל פנים, אי אפשר יהיה לברוח מזה.
אין תחום אחד שלא נדרש בו לימוד של השפה הבסיסית. אלו זמנים מאתגרים: נראה כאילו בכל תחום השפה כבר לא רלוונטית, חוזרת על עצמה, תקועה, לא עונה על הצרכים; בתחום המדע בכלל, ובפרט ברפואה, בפוליטיקה, בפרסום, בפסיכולוגיה, בביטחון ובתקשורת. ולא, לא צריך להתאים לכל תחום שפה ייחודית; זוהי שפה נצחית ששורה על הכול.
אז אנחנו בעצם מבקשים להתחיל דיאלוג.
יהיו שישאלו: ״איזה דיאלוג אפשר לקיים עם מישהו שיודע?״ ובכן, אפשר, וזהו הדיאלוג המפרה ביותר מאז ומעולם.
הידע שבא לעולם מגיע בלבוש אחר בכל פעם. הוא מתאים את הלבוש לזמן, וממנו, בכל זמן, יוציאו מידע חדש שייחשף שכבה אחר שכבה. זהו הדיאלוג היפה והמרגש מכולם, כזה שנותן סיבה לקיום, ומאפשר את החיים לצד אי הוודאות. היום, הדיאלוג הוא ביננו לבין עצמנו – ולא עם האמת. האמת נזנחה ונשכחה, והגיע הזמן לחזור אליה ולגעת בה.
אז מהי מטרת הדיאלוג? הדיאלוג הוא כדי לצאת מהמצב הקיים.
מה ייצא ממנו? ימים יגידו.
אבל דבר אחד בטוח: יש לנו הזדמנות למצוא דרך וריפוי למצבים שנראים היום עדיין בלתי אפשריים ובלתי נסבלים למין האנושי – והדרך קיימת אצלנו.
איך נעשה זאת?
אתם תגיבו למסמך הזה ואנחנו נענה?
אתם תגיבו ביניכם לבין עצמכם, וזה יפרה אתכם?
עדיין לא ידוע. ננסה, אך ורק בנפש חפצה. לא במאבק, לא במלחמה.
ומי שירצה להיענות לקריאה לדיאלוג – מצורף מייל.
