1.1.2023
חידוש מעורר השראה
בינה מלאכותית היא הנושא החם, בעת הזו, ומאז ומתמיד. נושא שמביא איתו התרגשות, תקוות, חששות, סכנות ומשיכה ממגנטת אל הלא נודע, לכאורה.
במאמר זה, אני שופכת אור מזווית חדשה על הנושא הנצחי הזה, ומביאה חידוש שיכול לעורר השראה.
נצחי, כי הרי בינה מלאכותית היא לא דבר חדש. אין לה זמנים, היא קיימת מעצם קיומו של האדם, והיא תוצר תמידי וטבעי של מערכת יחסים. מתוך זווית ראיה זו, אם נלמד להתייחס לבינה מלאכותית כתוצר של מערכת יחסים, ונלמד את טיבה ואת טיבעה ייתכן והיא לא תאיים על קיומנו.
על איזו מערכת יחסים מדובר?
על מערכת יחסים שהיא הכרח בעולם האנושי. מערכת יחסים אקסיומטית, לפחות בתודעה הקיימת היום.
הבינה המלאכותית היא תוצר של זוגיות בין הבינה הטבעית, לבין האדם ויצרו, ולרוב, היא מתקיימת מתוך הסכמה ואהבה.
למעשה, הפחד הוא לא מהבינה המלאכותית עצמה, כלומר, מהתוצר של הזוגיות הזו, אלא פחד מכישלון של אותה זוגיות – מבגידה, בגידה של היצר באדם. בגידה שמובילה למלחמה. מלחמה שהיא זכרון. זכרון המוליד איום תמידי מרחף.
הזוגיות המפרה הזו מולידה תוצרים שמניחים את דעתם של שני הצדדים, שללא קיום של הזוגיות הזו – הם לא היו נולדים, ואז, העולם היה מתנוון.
תוצרים אלו, ייעודם ותכליתם הם: התקדמות וקידמה – במונחים המוכרים, והתפתחות והרחבה של התודעה – במונחים מתקדמים יותר, וכשהם מממשים את ייעודם ותכליתם – העולם חווה פריון, מחקר בונה ושגשוג.
מכאן, ״פרו ורבו ומלאו את הארץ״, לא מתכוון רק לילדים בשר ודם, אלא לכל פריון שנוצר ממפגש של הבינה הטבעית עם האדם והיצר, ולתוצרים הנולדים מהמפגש הזה. אבל לאחר הפריון וההולדה – יש שלב נוסף שצריך להתממש, והוא חיים על מי מנוחות בתנאים של אי וודאות מובנית. תנאים של אי וודאות, הם בעצם מנוע הצמיחה של התודעה, וצמיחה של התודעה פירושה התקדמות- קידמה. כלומר שלא די בפריון והולדה, חייבים לדאוג באופן תמידי להתקדם ולהתפתח ברוח הזו, ולספק פלטפורמה מודעת לקיומה של אותה אי וודאות, אחרת, התוצר הנולד, במקום להיות למועיל ומזין את הסביבה – הוא הופך להיות לנטל עליה ואז לאיום.
כששיתוף הפעולה הזה נולד מתוך צורך, התוצר שלו מאוזן, והשילוב שלו בדרך החיים ובטבע, קורה בקלות. תוצר זה הוא למעשה בינה מלאכותית שהתפתחה בצלמה של בינה טבעית, שמטרתה להקל על הדרך, לחסוך משאבים ולאפשר את ההתקדמות וההתפתחות הטבעית.
כששיתוף הפעולה הזה קורה מתוך מניע נסתר, גם התוצר יהיה בחוסר איזון. ואז, מתחילה להתקיים סכנה – סכנה שאותו תוצר, אותו הגולם – יקום על יוצרו.
כי הרי לכל דבר צריך להיות מינון סביר, ואם מוסיפים מניע נסתר על החיבור הזה שבין האדם ליצר, אז מגדילים את המינון של היצר, ואז, קיימת סכנה של חוסר איזון, שהיצר ישתלט.
למעשה, הפחד מהתוצר, הוא הפחד מעצמך, מהיצר שלך, מהכניעה ליצר.
זהו פחד הקיים מקדמת עדן, פחד הנשאר בזכרון האנושי, כי המחיר שמשלמים על הכניעה ליצר, לכאורה כבד, והוא כבד כפליים היות והוא מכיל בתוכו את המחיר המשולם כלפי חוץ, וגם את המחיר המשולם מבפנים – מתוכו של האדם, כי כניעה ליצר, תמיד תהייה במודע, בידיעה, כהחלטה של אותו הרגע – כדחף. ואז, כשאותו הרגע חולף, משלמים גם את המחיר הפנימי על הכניעה הזו.
הבינה הטבעית, כשקיומה יציב אצל האדם, היא מאפשרת שלא להיכנע ליצר, ולכן, הפחד הספציפי הזה תופס מקום כאשר מקומה של הבינה הטבעית אצל האדם איננו יציב.
בשביל לפתור את המצב הזה, ולהגיע ליציבות של הבינה הטבעית, צריך להוסיף שחקן נוסף למערכת היחסים הזו –
שמו של השחקן הזה, הוא ריפוי.
בינה טבעית+ יצר+ ריפוי= רפואה שלמה.
אלו הן שלוש רשויות נפרדות, הפועלות כל אחת בנפרד ושלושתן גם יחד.
המערכת הזו, כפי שהיא קיימת כיום איננה מאוזנת, וכל מערכת שאיננה מאוזנת – מהווה סכנה.
יצר, בינה, ריפוי
היצר והבינה יחדיו, מביאים להולדה, ומייצרים התקדמות – שמצעידים קדימה אל הקידמה. זהו השלב הטכני.
הריפוי, מאפשר התפתחות, ולמעשה, מפיח חיים בתוצר, באופן תדיר.
צעידה קדימה ביחד עם ההתפתחות, מייצרת תנועה.
כל דבר שיש בו תנועה, יש בו חיים. ואם יש בו חיים – יש לו תקווה בדרך אל התכלית.
אם בין הצעידה הטכנית לבין ההתפתחות, ישמר הקצב והסנכרון – יתגלה הסוד לשלום.
השמירה על הקצב המשותף היא המאפשרת השגת איזון עדין, בריקוד מושלם.
היום, הבינה המלאכותית, מתקשרת לכל מיני יכולות ״כמעט מיסטיות״, באמצעות אלגוריתמים הבאים לידי ביטוי, לכאורה, כטכנולוגיה מפותחת המאיימות להשתלט עלינו, להחליף אותנו, ובאותה נשימה מבטיחות עולם מפותח שאולי אפילו, יפתור את כל הבעיות שלנו. אבל אם נחשוב לעומק, גם שואב אבק הוא סוג של בינה מלאכותית, גם סירה וגלגל הם בינה מלאכותית, וכן הלאה.
שואב האבק מנקה במקום האדם, ומפנה לו זמן להתפתחות. הגלגל והסירה – מניעים את האדם מהר יותר מנקודה לנקודה ומפנים לו זמן להתפתחות, כמו כל אלגוריתם מבוסס בינה מלאכותית, שבסופו של דבר עושה פעולות במקום האדם, ומפנה לו זמן להתפתחות/ לריפוי.
הבינה המלאכותית, ייעודה, לפנות זמן, להאיר, להעיר – תמיד. זהו טבעה.
היא לא באמת מעלימה מקצועות מהעולם – היא מפנה זמן להתפתחות, לריפוי, וזה המקצוע היחיד שלא ייעלם מהעולם כי זו תכליתו.
כל תוצרי הבינה המלאכותית, לזמנן, ובכלל, בהחלט דחפו ודוחפים את האדם קדימה, אבל הם לא יכולים להחליף את ההתפתחות שלשמה נתכנסנו.
כלומר, הם נותנים לו את כל הפלטפורמה שתאפשר לו לקיים את ההתפתחות, שאותה, הוא חוקר בעצמו.
נעזר בבינה טבעית, מודע ליצר.
הבינה המלאכותית תשמש מראה, כל הזמן.
אני לא מוצאת סכנה בבינה מלאכותית, כי אני מאמינה בכוחה ובטבעה הבלתי מעורער של הבינה הטבעית. היא מאפשרת פריון, והיא תמיד דורשת ריפוי.
בתוך השילוש הזה – יצר, בינה, ריפוי – ההשקעה בריפוי צריכה להתקיים באופן מודע, לצד כל השקעה הנעשית ביצר ובבינה, כי ריפוי הוא מצב בו התודעה ערה כל הזמן.