24/1/24 

השאיפה להיות יהודי היא השאיפה לריפוי תמידי.
התפקיד של היהודי הוא להיות בריפוי תמידי ובהתקדמות תמידית, ולכן, אסור לו לעולם לאחוז בקונספציה.
קונספציה תשאיר אותו במקום – ועמידה במקום מייצרת ומעמיקה חולי.

אילון מאסק, בעליה של הרשת החברתית “X”, שהואשם לאחרונה, בתמיכה באנטישמיות, ביקר לאחרונה בישראל, בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. ולאחר מכן, נסע לפולין, וביקר במחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, הגדול מבין מחנות ההשמדה שהקימה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, ובו נרצחו למעלה ממיליון בני אדם, רובם יהודים. שם, העיד על עצמו: “Aspirationally Jewish” , ובתרגום חופשי – אני בשאיפה להיות יהודי.

אפשר להתייחס לאמירה שלו כאמירה של יחסי ציבור, אפשר להתייחס לאמירה הזו גם כהזויה, ואפשר קצת להיכנס לעומק שלה, כי בכל זאת הוא בחר, במודע או שלא במודע, בהגדרה יצירתית ומקורית, שנדמה כאילו הושתלה בדמיונו ולא הומצאה כחלק מדף מסרים.

איילון מאסק, בדיוק כמו כל אחד ואחת מאיתנו, הוא כלי המעביר מסר.
ומהו המסר?
הרי כולם בשאיפה להיות יהודים.
הנביא מוחמד – היה בשאיפה להיות ״יותר יהודי״.
ישו – היה בשאיפה להיות ״יותר יהודי״,
ואברהם?  על פי קו זה, מסמל את הגילוי הבסיסי הראשוני לאמונה באל אחד – מגלה את אי הוודאות, ומקבל אותו עליו ומתחייב לא להאחז ולהקשר בקונספציות מתעתעות. מתחייב לנוע תמיד, ללכת לו, מתחייב לשאוף לריפוי.
והעם היהודי? הוא בעצם צריך תמיד להתאמץ, ולהקפיד להישאר יהודי, אבל לא רק בהגדרה, באופן פסיבי, מתוקף השיוך הגנטי שלו, אלא על ידי כך שימלא את תפקידו כיהודי, בצורה אקטיבית וללא הרף.
לזוז יחד עם השאיפה לריפוי. לפני שכולם נבהלים מזה שמוחמד וישו שאפו להיות ״יותר יהודים״, כדאי לנשום, ולהרגיש את הכתוב.

מה זה בעצם לשאוף להיות יהודי?
לשאוף להיות יהודי, זה לשאוף להיות בדרך הריפוי, תמיד, תוך שאתה מקבל עליך את האמונה באי הוודאות, תוך שאתה מקפיד להיות בתנועה, כאשר אמונה זו באי וודאות הופכת מבחינתך להיות הוודאות היחידה ואין בילתה. זוהי למעשה האלוהות. לפתח, להתפתח, לגלות, לחקור, לחדש ולהתחדש, תוך כיבוד ושמירה על חוקי טבע בסיסיים.

בספר הדיגיטלי אותו אני כותבת ומעדכנת באופן שוטף, פרסמתי בספטמבר 2021 פרק שכותרתו:
״זהירות, קונספציה שבירה״. פרק זה מביא חידוש המותאם לזמנים, בנושא:  היהודי, קונספציה ואלוהות.
היהודי – לפי חידוש זה, כורת ברית עם אלוהיו, שלא ייאחז ולא ייקשר לקונספציות, לאידיאות או לתבניות – שיהיה בתנועה תמידית.
לא תנועה חסרת תכלית, אלא תנועה מכוונת מטרה – תנועה אל עבר ריפוי, יצירתיות, וזאת, תוך הקפדה על מסגרת המאפשרת ומסייעת לו את התנועה הזו.
לכן, אך טבעי שכל אדם ישאף להיות יהודי, כלומר, ישאף לריפוי. והשואף לריפוי, בהחלט יכול להיות דוגמא ולהאיר דרך.
הקושי הגדול הוא לא בשאיפה להיות יהודי, אלא ביכולת להישאר יהודי. להישאר בתנועה. כי היהודי – השואף לריפוי, לפעמים מתעייף, רוצה לעצור, רוצה קצת הקלות, להישאר קצת במקום – ואז, הוא נתקע בתוך וודאות מלאכותית.
כשהוא נתקע – העולם כולו מגיב אליו – במלחמות, בהרס, בסבל, בהתנגדות. אחד המופעים של ההתנגדות הזאת, הוא, מה שנקרא – אנטישמיות.
העולם מגיב אליו, כי כמו הזכויות שהוא מקבל באופן טבעי, מתוקף תפקידו כיהודי, כך גם החובות שלו.
וכפי שהזכויות שלו לא קופאות כשהוא רוצה לנוח, כך הוא לא יכול לנוח מחובותיו.
כשהיהודי -השואף לריפוי נח, הוא עוצר את התנועה של הגלגל, וכולם מתעכבים בגללו, ועל כך הכעס של כולם.

עולם המושגים של איילון מאסק, הוא לכאורה, עולם של טכנולוגיה מתקדמת, וחדשנות שלפעמים נראים כמו מדע בדיוני, וכי כל עניינם הם שליטה, כסף ועוצמה. אבל במחשבה פתוחה, ניתן להבין, שגם טכנולוגיה מדמה ריפוי ואת התנועה קדימה. את הרצון להתפתחות, לנוע. ואם מכוונים אותה נכון, היא יכולה לא רק לדמות ריפוי אלא גם להביא ריפוי.

השאיפה להיות יהודי היא לא מצב דתי, אלא היא מצב תודעתי שבא על כולנו.
אם נבחר לפחד ממנו ולהתנגד – נביא סבל וכליה, ואם נבחר להיכנס אל העומק בלי פחד –  נגלה שפע, אור ושגשוג.

האנטישמיות כפי שאנחנו מכירים אותה, כשנאה ליהודי – היא בעצמה כבר קונספציה.
היא תוצר של תסכול פנימי הנוצר אצל הכלל, כשהריפוי נעצר, מתעכב, מתלכלך ונתקע. ואז, את מי מאשימים?
את מי שלכאורה אמון עליו, שליח שלו, מייצג אותו למען כולם ואמור להוביל אותו ולפני הכל ליישם אותו.

את המונח ״אנטישמיות״, יש לבחון מחדש דרך העיניים האלה, ולא כקורבן.
הלא כולם שואפים לריפוי, מעטים יודעים את הדרך לשם, ומעטים מוכנים להתחייב אליה.
וכשאלה סוטים מהדרך, טבעי שיופנו אליהם חיצים.
והיום, על כולם ללמוד את הדרך, זו האחריות העליונה של כל אחד ואחת.
השאיפה לריפוי היא מחויבת המציאות היום מאז – ולתמיד.