6/1/2024
״האויב הנצחי״ כבר לא יתקוף יותר במקום הצפוי…
הוא לא ״יפתיע״ שוב במקומות הרגילים, ולא יפגע במקומות ה״חסינים״, לכאורה. מרוץ החימוש שלך מולו, הוא זה שעלול לכלות אותך.
האויב הנצחי, בשלב הזה, ובתוך מערכת היחסים ארוכת השנים, שלך איתו – מהתל בך. הוא מכיר את כללי המשחק, ומכיר את החולשות שלך, את הפחדים שלך, את הזכרון הצרוב בך, את הגנטיקה שלך. הוא לא צריך להתאמץ בכלל, כל שעליו לעשות הוא לוודא שכח הריפוי שבך לא מתעלה על ההרגלים שלך, ואז, הוא רק צריך להמתין בסבלנות, בספירה לאחור, לרגע ההשמדה העצמית שלך.
ואתה – דרוך, מתכונן, תוקף ומתגונן, ומשקיע ברכש של נשק בכל צורה, מין וסוג, כמו גם את כל המשאבים שלך, בבניית סיפור והצדקה, להתחמשות ולהגנה הזו הכולל חיזוי, ניתוח, הסברים, האשמה, כעס והוכחה. על כל אלה, אתה מכלה את משאביך, על דרך אחת – הדרך אותה אתה מכיר, רואה ויודע, כמו שחקן רולטה ששם את כל הג׳יטונים שלו שוב ושוב, רק על אותו המספר, מספר שבעברך זכית בו, ומאז, הוא ממוזל בעיניך.
והוא, מאיפה הוא יודע? האויב הנצחי הזה, הוא עבר התמחות אצלך ובתוכך.
הרי הוא זה ששירת אותך כשבנית לך חומות הגנה מהחזקות והטובות בעולם. כשפיתחת שיטות, טכנולוגיות, מימדי הגנה באוויר, בים וביבשה. הוא חווה, מכל כיוון, את ההערצה שהתפתחה אליך ולכל מה שנבנה ממך, בד בבד עם ההרתעה שנוצרה כתוצאה מכך. הערצה שהיא לא רק סביבתית, אלא גם שלך לעצמך.
האויב הנצחי הזה, היה החייל הכי נאמן שלך, כשבנית את כל אלה, כתוצאה מהזיכרון העמוק שלך, מהטראומה ומהאימה שנטבעו בכל תא ותא שלך.
גם אותו, את אותו אויב נצחי, היית חייב כדי לבנות את הסיפור שלך, כדי לשרוד. היית חייב ״אויב״ נוראי. היית חייב את הקיום שלו, של האויב הנצחי, הקם להורגך – זה שמסכן את חייך ואתה תמיד צעד אחד לפניו על המשמר. בשליטה, לכאורה.
החייל הזה שמכיר אותך מבפנים, שהיה שותף שלך לדרך ויודע מה מפחיד אותך ומה מניע אותך, הוא האויב שקיים ומגיע עמוק עמוק מתוכך – הוא בעצם צד אחד מכל המכלול הזה שקוראים לו – אתה.
אבל…מה אם מלחמה היא כבר לא כלי יעיל בשבילך?
מה אם מלחמה, בשלב הזה, תסכן את הקיום שלך?
מה אם, האיזון שבין כל הצדדים של המכלול שקוראים לו אתה, מתחיל להתערער ואתה מתחיל להיות האויב של עצמך?
מה אם עכשיו הגיע הזמן למצוא ריפוי למצב הגנטי הזה, לפני שיהפוך להיות מחלה אוטואימונית? – מחלה בה הגוף מזהה את עצמו כאויב, ותוקף את עצמו.
מה אם המלחמה נגמרה ואתה נדרש לשלום? זו התרופה?
איך אפשר לעכל? לתפוש?
מאיפה מתחילים?
אפשר להתחיל במסר מרגיע…
כל העוצמה שבנית לא יורדת לטמיון. הניסיון, היצירתיות, החשיבה מחוץ לקופסא – אלה שנוצרו מתוך הפחד הייחודי שלך, מעכשיו ישרתו אותך להתעצמות של ריפוי. לריפוי שלך ולריפוי של הגנטיקה שלך וזו שאתה עתיד להעביר הלאה.
נשמע מייאש?
כי אתה לא מסוגל לראות בכלל מציאות כזאת בשלב הזה, לדמיין אותה, ובעיקר להאמין שהיא אפשרית.
מציאות שבה אתה מניח את כלי הנשק שלך, ופניך לאודיסיאה של ריפוי, שבסיום המסע תהיה השיבה הביתה.
יכול להיות שאתה צריך לקחת את האויב האיום הזה ולהפוך אותו לחלק מהריפוי שלך? ללכת איתו אל תוך מרחב המנהרות העמוקות בהן תמצא את העוצמה שלך, את היצירתיות שבך, שם תבנה את האמון שלך בעצמך מחדש. בתוך עומק הפחד שלך.
וזה יהיה הניצחון האמיתי? המרפא?
כן! אתה תרפא.
רק אתה יכול לרפא.
ואז, תוכל לישון איתו – וזאב יוכל לגור עם כבש.