13/6/2021

לך לך. והוא הלך. וסימל את תחילתו של סוף עידן.
סוף עידן. לא של מלך כזה או אחר.
סוף עידן בו האדם שם עצמו – כילד קטן, נזקק ותלותי – במנהיג בשר ודם, שנבחר על ידו. והמנהיג מוצא עצמו, מתוך הרצון הקיים של הבוחר – מבטיח הבטחות שיהיה הורה כל יכול – כמעט אלוהים. מבטיח שיספק את כל צרכיו של האדם.
תם עידן הקונפליקט של האדם, שמצד אחד מבקש עצמאות ומצד שני דורש שיטפלו בו. שמצד אחד מסרב לקחת אחריות ומצד שני בועט את המלך , את זה שהוא בעצמו בחר, שמתגייס כל כולו רק כדי לשמור שהילד לא יבכה, לא יצרח, לא יסבול, לא יתמודד, לא יוותר על הקיים, כל אותם אלמנטים שמכשירים את הילד לחיים, ואותו מנהיג מתגייס כל כך לייצר משהו שאינו טבעי עד כדי שהופך כל אמצעי – לכשר. כדי לשמר את האשליה הזו, האשליה שלא מאפשרת חיים.

כי לך לך היא לא קריאה למישהו חיצוני. היא קריאה פנימית לכל אדם ואדם. הקריאה הזו של האדם אל כל אותם מנהיגים בשר ודם – מנהיגים פוליטיים, מנהיגי חברות ענק ששולטות בכל, מנהיגי רשתות חברתיות, מנהיגי דיעה ודעת, מנהיגי ממון, מנהיגי יחסים וירטואליים דיגיטליים – זוהי למעשה, קריאה פנימית לעצמם.

והעידן שמתחיל, הוא עידן של התפכחות, התעוררות אל אמת אחת ויחידה.
בעידן שמתחיל, האדם יבחן את מנהיגיו, את מי הוא בוחר ומה הם הגבולות אותם לא יאפשר לאף מנהיג בשר ודם לחצות מולו.
עידן בו אין לו לאדם, אלא לקחת אחריות מלאה, ולהנהיג את עצמו, ולתת בעצמו – לעצמו. לקבל את ההנהגה הנצחית – היא אי הוודאות. לא כמעט אלוהים, אלא – אלוהים בכבודו ובעצמו, על מנת שיוכל לאפשר לעצמו ולעולם לחדש  יצירה אמיתית, עצמאית ובריאה – יצירה המאפשרת חיים.

חגיגות הניצחון של בני האדם ״שהצליחו״ לגרום לו ללכת, לאיזשהו מלך, משקפות חגיגות של אנשים שמרגישים. הם לא באמת יודעים, לעת עתה, מה הם חוגגים. הם נמשכים אל רצונם.
הם חוגגים את ההסכמה שלהם לקחת אחריות, ולהשתחרר מהתלות ומהאשליה שהם בעצמם יצרו. האשליה שצריך מישהו שיציל אותם, מישהו שיגן עליהם, מישהו… אדם אחר… עזרה… הם חוגגים את הרצון האמיתי שלהם, אל האמת.

ההתפכחות הזו לא קלה. וההנהגה החדשה, כל הנהגה חדשה ומבטיחה היום, שנבחרה אף היא על ידי האדם, או מוכתרת על ידו, עומדת בפני מבחן. האם היא מבינה שהיא סמל?
האם היא לא תבקש להיאחז בידוע? האם תיתן לרגש להוביל אותה? לשחרר ולהשתחרר…
המבחן של המנהיגות האנושית הזאת תהייה לתת ללב להיות. להחזיר את האמון ואת האמונה של האדם בעצמו. כי בעידן הזה האדם נדרש לנווט את דרכו באמצעות ליבו. והדרך אל הלבבות, לא קלה.

עכשיו, אלו לא רק מילים שנאמרות במודע, או שלא במודע…
עכשיו הגיעה השעה להתמסר. אל האמת.
באמת אין טוב ורע. אין יותר טוב. אין צד אחד ימין או שמאל. יש שלם.
באמת, יש את האמת
באמת יש בחירה
באמת יש אינסוף צירופים
והאמת באה עכשיו אל ועל העולם כולו.
וזהו לא סיפורה של מדינה אחת, אדם אחד, חברה אחת, נושא אחד, ענף אחד – זהו סיפורו של הקיום האנושי. עכשיו, מאז ולתמיד.
זהו לא סיפור על ממשלות, קואליציות, טכנולוגיות, חברות, משרדים מקצועיים, גישה פוליטית. כאילו באלה תלויים תקוותו של האדם ורפואתו.

כשרוצים משהו, יש לאפשר את הקיום שלו, יש להבין את המשמעות ההיקפית של מה שרוצים, ולהיות במוכנות מלאה לשלם את המחיר. הרצון שלך הוא מראה לאמת.
מהרגע בו ניתנה ההזדמנות, ועד לרגע בו קורה השינוי האמיתי – צריך להיצמד בדיוק רב לדרך, ולמתבקש ממנה. ההצמדות הזו, היא זו שתקבע האם התוצאה תהייה תואמת לרצון הראשוני, או שתתגלה כאכזבה – ותגרור אחריה כאב וסבל.
האדם נדרש היום לאפשר את ה״לך לך״ לעצמו. להיות מבוגר ולהיות ילד. המבוגר שמרגיש שכשהילד שבו רואה את המלך עירום, הוא לא שותק, ולא משתיק את הקול הפנימי שלו. הוא צועק אותו החוצה בפומבי, וכך הוא שומר על הילד ושומר על עצמו, בעצמו.