18/4/2023
פוסט טראומה היא הזכרון – והפרשנות שלו, והיום כל אדם נושא בזכרון שלו שהיה כובש והיה נכבש, שהיה אנוס ושאנס, שהרג בשם… ומת בשם…
טראומה בזכרון האנושי. לפרשנות של הזכרון הזה, יש תפקיד מכריע בריפוי פוסט הטראומה הכללית, ממנה סובלים כולם. הפרשנות הזו היא מה שהאדם קורא לו ״אמונה״.
אמונה אליה הוא נולד, אותה הוא יורש ובאה לידי ביטוי במופעים שונים. לכל הזיכרונות שהוא יורש או נולד לתוכם.
המחיר הקשה שאמונה מביאה איתה, לאן אמונה יכולה להוביל, מה קורה לאדם מאמין? מה יכול לקרות לאדם מאמין? מה אדם מאמין יכול לעשות לאחר, או לגרום לאחרים לעשות? מה אחרים יכולים לגרום לו? איך מתפרשים מאמינים? ומה בין אמונה לחופש?
בעידן הזה – כל אמונה, ומכל סוג, מעוררת פוסט טראומה, אצל כולם. מתוך טראומה עמוקה הטמונה עמוק בראשית תולדות האמונה והאדם.
אם כך, די לדמיין את האנושות בסף חרדה כזה – אנושות, הבנויה מיחידים בסף חרדה גבוה כזה. מדינות בסף חרדה גבוה. ללא הבדל דת, מין, גזע ולאום.
חרדה חוצת גבולות.
אז מה עושים? עושים. העולם היום, משקיע בכל דבר שמתיימר למכור טיפול בפוסט טראומה.
פטריות הזיה, כדורים פסיכיאטריים, קנאביס, נשק מתקדם, בינה מלאכותית, הבטחה לחיים חדשים, לעולמות חדשים, עוד כסף… וכל זה ממכר משהו. משהו ומישהו.
פוסט טראומה עמוקה שכזו, כשהיא רדומה כל כך, עלולה להביא לחוסר תפקוד, לאלימות, לכאוס ולחורבן, אם היא לא מטופלת מהשורש.
אז מה כן עובד?
ריפוי פצעים.
פוסט טראומה שכזו, דורשת ריפוי עומק – אל תוך עומק הגנטיקה של האמונה, אל הסודות שלה. בדרך אל העומק הזה, מרפאים את כל הפרשנויות בעולם האמונה, שהביאו להתפרצות הפצע הזה.
פצע לחץ שלוחץ על הכל, וכמו פצע לחץ – מאיים על הקיום, אלא אם יטופל.
פוסט טראומה בעומק הזה, העומק שבשבילי הוא מה שאנחנו מגדירים כזמן. אלפי שנים של עומק הזכרון. בעומק התהווה הפצע אי שם והוא דורש אומנות של ריפוי פצעים.
אומנות של הטבע, שיודע.
אם נסכים להסתכל דרך הזווית הזאת, זו יכולה להיות התחלה של ריפוי מודע.
בקיום האנושי, ומעצם קיומו, קיימת אמונה אחת – שהיא הבסיס לכל, והאמונה היחידה שאפשר להתייחס אליה כאל אמת – האמונה באי הוודאות. ככה. פשוט ותמציתי. מסביבה ומתוכה נבנו אינסוף פרשנויות, ובאינסוף צורות ואולי עוד היד נטויה. אלה נולדות מתוך הרצון ל האדם לשלוט. באי הוודאות. ובעצם בעצמו, בתקווה להשיג באמצעות השליטה הזו – מעט וודאות.
נבואות, פרשנויות, הוכחות, מלחמות סביב אותה אמונה שעם הזמן נשמעים כמו טלפון שבור.
אדם נולד לאותה אי וודאות, ומתוכה. הוא בעצמו, אי הוודאות, ומסע חייו הוא להתמסר ולקבל בוודאות את אותה אי וודאות, ובמהלך המסע לגלות את מה שנגלה לו עכשיו והרגע. מסע בו הוא לומד להאמין בכל רגע – שהוא קיים.
אי אפשר באמת לגרום למישהו להאמין עם הוכחות, פרשנויות, הבטחות, מתנות לאורך זמן.
אפשר להכריח בכח, באיום, בניצול, לאנוס, לכבוש ולהשתלט ובכך ליצור ״מאמינים״ שעם הזמן מאמינים שהם מאמינים, אבל כשמגיע הזמן, מתגלה פוסט טראומה, של מי שחי בעולם שבוי, בו חיים ״מאמינים״ עיוורים ואלימים.
ואז, נדרשת האמונה האמיתית שוב, כריפוי. אמונה טבעית, בלתי תלויה ועוצמתית. כזו, שמרפאה ושופעת אור וטוב. אמונה חופשיה שלא זקוקה לקורבנות.
כשהאמונה הזו קבורה עמוק עמוק בתוך הזכרון, נשכחת ומוזנחת, ורק הטראומה של הפרשנות קיימת. היא עולה ויוצאת החוצה, חוזרת לדרוש את מקומה, מתפרצת וחושפת את האמת.