20/11/2022
מונדיאל 2022. קטאר.
גביע העולם בכדורגל, מציף במלוא העוצמה, ובדרך יצירתית , באמצעות הספורט, את השאלה: האם נצליח להגיע לפריצת דרך בריפוי של מחלה גנטית?
פריצת דרך שתתן מקום לחיים בריאים, ולא לחולי ולמוות.
מה המחלה הגנטית?
הזיכרון הכואב של המפגש הדרמטי, שמביא לליקוי כשהוא מגיע לשיאו.
המפגש בין המזרח למערב.
מפגש, שהמופע המוכר שלו, הוא כשאחד מאפיל על האחר, ואז האחד שהאפיל, עכשיו שוקע והאחר עולה.
המפגש הזה, על פי רוב, מלווה במלחמות. מלחמות שמביאות איתן לעיתים פריחה, אבל פריחה כזאת כבר אינה מספיקה, המחיר שלה כבר כבד מדי.
במפגש כזה, עלולים הצדדים לאבד את הצפון.
המזרח היום, מתגלה שוב מפואר כתמיד, אמוציונאלי, חכם, צבעוני, עשיר, צמא, עם חוקים טבעיים משלו, סבלני, מאמין, חוקר טבעי, עם יסודות עמוקים ונע תמיד עם כיוון הסיבוב של כדור הארץ, ויחד איתו משלים עוד סיבוב.
המערב בתפקיד השכלתני, הספקן, השבע, מורד ביסודות, השקדן, האפור, המאופק, המנסה לשלוט בסדר העולמי ולבנות כזה למען הסדר הטוב לעיתים תוך ניצול של החלש.
בטבעו נע בניגוד לכיוון הסיבוב של כדור הארץ.
הצפון והדרום כטבעם, קבועים במיקומיהם – כציר – מלמעלה ומלמטה, ונמסים כיום, כתוצאה מהשפעת העלייה בטמפרטורה, הנגרמת מאותו חיכוך בין המזרח למערב.
אבל משהו כן השתנה, כי תקופה זו, היא הפעם הראשונה שלמזרח ולמערב יש הזדמנות לדו קיום. למפגש מואר.
אולי זו הפעם הראשונה, ששני הכיוונים, מקבלים האחד את קיומו של האחר.
אולי קיימת הזדמנות לפריצת דרך, שתרפא את המחלה הגנטית הזאת.
כל אחד מהם כבר טעם את טעמו של האחר, וחלק מהטעמים כבר נרכשו.
האמונה האינטואיטיבית לבדה של המזרח כבר לא מספיקה והאמונה השכלתנית בשליטה, למען סדר עולמי, של המערב – כבר לא מחזיקה לבדה. רק השילוב של שניהם, יכול להביא לפריצת הדרך.
כיווני רוחות השמים הם הרבה מעבר לתרשים העוזר לנווט.
כיווני הרוחות הם עולם, הם סמל לניגודים שלכאורה לא יכולים להיות יחד, אבל בפועל, רק ביחד הם מיצרים שלם – ימין ושמאל, מזרח ומערב, טוב ורע, רגש והגיון…
היחס בין כיווני הרוחות מסמן לאן נושבת הרוח – הפיסית כמו הרוחנית – זו המראה על כיוון הדרך, והיא תמיד תשאף לאיזון.
המונדיאל הסנסציוני, משבר האקלים, הכלכלה הלא יציבה, המחלות, המלחמות – כל אלה אחד הם – וכולם מובילים לאותו הפתרון.
ומהו הפתרון?
שיתוף פעולה של כיווני הרוח. מזרח, מערב, צפון ודרום, ומה שביניהם, כשכל אחד יציב במקומו.
זריחה של האחד במחיר שקיעת האחר, היום כבר ממיסה את הציר, יוצרת מלחמה פנימית, ואז, בזמן החושך, יטרח האדם לייצר אורות ולהאיר את החושך, במקום להתמסר, לקבל ולתעל את אותו זמן חשוך.
לכן, אין מקום לעוד סיבוב כזה, יש מקום לכל הכיוונים. כל אחד במקומו.
האם נוכל להתגבר על הזיכרון שהפך להיות חלק מהזהות שלנו? שהפך למחלה? זיכרון שיודע לדרוש את מקומו בכוח, לעיתים בנקמה. בהאפלה.
האם יוכל כל כיוון רוח להיות במקומו כשהוא מסופק בו וכשהוא במיטבו? מקום בו הוא מכבד את עצמו ואת כל כיווני הרוחות? כל כיוון וטבעו הוא. כל כיוון ותרומתו לרוח הכללית.
המונדיאל הזה, עם כל הרגשות והפחדים שהוא מציף הוא הזדמנות וגם מבחן לכל.
המזרח יתקשה לזרוח בלי המערב, והמערב צריך את המזרח כדי לא לשקוע.
זו לא עבודתם של ממשלות, ארגונים, תוכניות, כלכלות והסכמים. אלא זו עבודה שלנו, עבודה פנימית של כל אחד ואחת מאיתנו, להכיר את כיווני הרוח.