15/9/2021
יום כיפור 1973. שבירתה של ״הקונספציה״ – כינוי לתיאוריה שגובשה על ידי מודיעין צה"ל בשנות ה-70, שמניחה שמצרים לא תפתח במלחמה נגד ישראל. היא נתמכה על ידי ההנהגה הפוליטית, המומחים, ואיליה הצטרף ההמון.
תיאוריה שהתרסקה בהפתעה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בכללה מעל ל 10,000 קורבנות ביניהם הרוגים, פצועים ושבויים, ויצרה סדר עולמי חדש. קונספציות נשברות כחלק מהאבולוציה. זהו טבען.
האם אפשר להתעורר רגע לפני? מי יודע…
קונספציה היא שלל המוסכמות, האידיאולוגיות, תפיסות העולם והעמדות המנחות את האדם בזמן נתון. כאשר היא מגיעה לשיאה, היא הופכת למה שמכונה בפי ״נתיב צר״ – מידע שהאדם דולה מתוך הידע האוניברסלי, אולם אז הוא מסתבך בתוך המידע הזה כשהוא הופך לקונספציה. (ראו פרק 1 ב"לקבל את אי הוודאות").
לקונספציה יש תוקף, כמו לכל מוצר. ומה תוקפה? כל קונספציה וחיי המדף שלה. קונספציות נשברות השכם וערב: עבור הפרט, בתוך תהליך ההתבגרות האישית ומתוך המציאות האבולוציונית של החיים. אולם כאשר הקונספציה הכללית נשברת – זהו כבר אירוע מטלטל גם לכלל וגם לפרט.
על אף אלמנט ההפתעה שמלווה כל קריסה מהדהדת – זה לא קורה באחת. לפני שהקונספציה פגה באופן סופי, מופיעים לא מעט התרעות מסוגים שונים – ימים, חודשים ולעיתים אף שנים לפני – מזכירים לו לאדם, שהיא עומדת לפוג. כמו אומרים לו: ״תתעורר, תשחרר, זה כבר לא עובד!״ אך בדרך כלל, כמו מתוך שינה, יכבה את ההתרעה ויחזור לישון. כי כזו היא הקונספציה בטבעה – מרדימה לשינה עמוקה מעייפות כבדה.
שינה היא חלק מהחיים, אך בזמנים מתאימים ובמינונים מסוימים. וגם בה יש ערות. ערות אחרת, המתבטאת בחלומות או בסיוטים של האדם. אלו הם כלים, אותם יש להכיר למבקשים להתעורר.
הקונספציה מסוכנת לא רק כשנרדמים לתוכה. אלא גם כאשר האדם תלוי בה, מקדש אותה, נקשר אליה בעבותות, נלחם עד מוות בשמה, מסכן את חייו, מקדש בשמה את כל האמצעים והופך אותה לדבר הוודאי היחיד, מתייחס אליה כאל בת אלמוות ולא יכול לדמיין את חייו בלעדיה.
קונספציה, אגב, לא באמת מתה. היא מצטרפת לאותו פנתיאון נצחי, כמו מוצג במוזיאון. לזיכרון, להתרשמות. רק השימוש המעשי בה, תוקפו פג ומפנה מקום לבאה בתור, לחידוש.
היהודי והקונספציה – סמל לכלל
היהודי (כרעיון), מתחייב לישות, אותה הוא מכנה אלוהים, שלא להקשר לקונספציות. זו הברית שלו – לשבור את הקונספציות, ולא לקדש אותן בשום פנים ואופן. לשמור על חופש תודעתי, להיות בתנועה מתמדת, להיפרד מהקיים כשמגיעה השעה… להיות ער. זה הריטואל.
על כך הוא נבחר לשמש כסמל, לטוב ולרע, לקושי ולקלות, לבחירה ולמחיר, לחיים ולמוות, לדרך המלך, לאיזון, לשלם. כאור לגויים.
סמל לכלים הרוחניים שניתנו בשביל לא להיאחז בקונספציות, וליכולת לשבור קונספציות באמצעותם. כלים שיכולים להיות בשימוש כל אדם, אם יבחר.
כאשר הוא, היהודי, נקשר לקונספציה ולא זז, כוח חזק ממנו ייאלץ אותו לנדוד ממנה. בשעה זו הוא חווה התפכחות קשה שמעורב בה תמיד הפרט והכלל – הלוא הוא והם – אחד הם.
כאשר מתפעלים מהמוח היהודי ומנסים לחקור אם יש דבר כזה בכלל ומה סודו, יש לבחון קונספציות ושבירתן, כי זהו סודו. וגם הוא, כמו אצל כל אדם אחר, לא מייצר פלאים, ניסים ונפלאות מעצם קיומו – אלא רק כשהתודעה שלו חופשיה.
השמירה על חופש תודעתי היא משימה לא קלה, אבל שכרה לצידה. היא מקור היצירה, השפע, השלווה, הקבלה של החיים. היא השלום.
יום כיפור 2021. האם שחרור התודעה היא בחירה? לא בהכרח, ובהכרח כן.
אבל כיצד ניתן לזהות, להבין לבקש תודעה משוחררת מול תפיסות שפג תוקפן?
כל קונספציה מתחילה בחקר חופשי ויצירתי, ביצירה חופשית, בטיול במחוזות לא מוכרים, במקריות – אילו יסודותיה. ואז, כשהיא מגיעה לאיזור נוחות, מתעבה, משמינה, היא נאטמת.
בשיאה, הקונספציה בנויה כך שהאדם לא מאמין שהיא תישבר, והוא אינו מאפשר כניסה של חדש או אחר. היא אוחזת באוחזים בה ונתמכת על ידי הרוב.
אבל בדיוק בנקודה זו היא מתחילה להישבר. ישנם סימנים, חדים וברורים לכך שהסדר הקיים כפי שהכרנו נסדק, בכל יום עוד קצת. אלא שמול הקונספציה עומדת אי הוודאות ולמי שאינו מכירה, היא נראית מפתה ולעיתים אף לא נראית כלל. היא דורשת הכרה מחדש ב- יש הפנימי העמוק ביותר, התעוררות של כל החושים ונימי הרגש ובריאה פנימית, ולאחר מכן, כללית, מחדש.
הבריאה הזו עוד תגיע, ואולי בכפיה, של קונספציה שתקרוס אל הכלל ותעמיד את הפרט, איש איש מול עצמו וליבו, בדרך לסדר החדש. המעיר.
הפרק הזה מפורסם סמלית בערב יום הכיפורים, אך ראוי לקריאה בכל מועד, ובא להזכיר, את יום שבירתה של מה שנקרא – "הקונספציה", שקריסתה נגעה לפרט ולכלל כאחד. בתקווה שכל אחד יוכל לבחון האם הוא חי בזמנים בהם הוא עד ומהווה חלק משיאה של קונספציה ואם היא אכן עומדת להישבר. בתקווה שכל אדם יוכל להסתכל על קונספציות שהגיעו לשיאן ונשברו, מה המחיר שגבו, היכן לאורך ההיסטוריה היה ליהודי תפקיד מכריע לפני שבירת הקונספציה הכללית, והאם הוא שוב שבוי בתוכה, מוביל אותה ומפר את הברית בה התחייב לשמור על תודעה חופשית. ומתוך ההתבוננות הזו, יעשה כל אדם את בחירתו ודווקא בעת הזאת.