2/10/2022

העיסוק בגנטיקה בעולם המודרני הפך פופולארי ולכן מחייב הסתכלות והתייחסות רחבים אליה.
הגנטיקה היא של כולנו. הכל זה גנטיקה, וגנטיקה קיימת בכל דבר.
היא פרטית וגם כללית, העיסוק בה יכול לפתוח פתח לסכנות רבות, לצד ההתפתחות שהיא מביאה לעולם.
ולכן, הכללים וההוראות לעיסוק בגנטיקה, חייבים להיות ברורים.
המאמר הזה מציע הסתכלות נדרשת ומקורית לגנטיקה, לכל אחד ואחת.
הסתכלות שפותחת דלת לריפוי של כל מחלה גנטית.

גנטיקה היא הזיכרון.
הזיכרון הוא סוד.
סוד שרק אתה יכול לחשוף ולהיחשף אליו.
אתה תוכל לחשוף אותו כשתגיע השעה, והוא – ייחשף רק כשתרצה ותהיה מוכן.
גנטיקה, היא מה שנהגו לקרוא לו בעבר, עם הרבה כבוד- מיסטיקה. לא מאגיה, כי אם מיסטיקה.
את הכבוד לו זכתה בעבר המיסטיקה, שהיא מדע אמיתי לכל דבר וענין, מקבל היום המדע המאגי, מדע שהופך להיות יותר ויותר מפוקפק משהו ומסוכן, מדע ששואב את המידע שלו מן המיסטיקה.
וכמו כל מאגיה, היא לא באה משומקום. היא נשענת על ידע בראשיתי, ועושה שימוש פופוליסטי לכל מיני מטרות באוצר עתיק.
הזיכרון הוא הסוד הכי שמור שקיים. הוא מאוחסן בחדרי כספת גדולים ומאובטחים, בו כל חדר מוביל לדלת הבאה. כל דלת תפתח עם קוד שיש לפצח. אי אפשר לדלג שלב. ככל שתתקדם, פיצוח הקוד יהיה מורכב יותר ושומרי הסף יהיו מאתגרים יותר.
כי הזיכרון הוא אוצר. זהו אוצר, שעלול להיות מסוכן, אם יעשה בו שימוש לא נכון.
הכספות הראשונות במפת האוצר הן נגישות יחסית, ולעיתים אפילו נקבל את הקוד עבורן.
בשלב הזה אנחנו עלולים להתבלבל…
בהמשך, כבר נדרש למיומנויות אחרות. למוכנות. ושם, חלק מפיצוח הקוד הגנטי, תהייה השאלה – מהו המניע שלנו לפתוח את הכספת הבאה?

מפות מטמון, תיבות אוצר, אוצרות אבודים שמבטיחים כח בלתי מוגבל, הציתו את הדמיון והסקרנות מאז ומתמיד.
הסיפור הוא תמיד אותו סיפור:
מגלים מפה עתיקה, יש טובים ויש רעים ויש מירוץ אחרי המטמון. הדרך מלאה בסכנות ואתגרים.
הרעים רוצים את המטמון, כי הם תאבי בצע בכל המובנים. בצע כסף, בצע שליטה, בצע של יצר. שכל אלה יביאו להם אולי את הסוד לחיי נצח .
הטובים רוצים את המטמון, כדי להגן על העולם ועל עצמם, מפני היכולות של המטמון עצמו והשימוש שניתן לעשות בו, לטוב ולרע.
הטובים תמיד מנצחים בסיפורים האלה.
למה? כי בשלב האחרון, המניע, הוא הקוד היחיד שיכול לפצח את הכספת. המניע האמיתי. רק מניע נקי ואמיתי יפתח אותה.
הטובים משמידים את המטמון, או מחזירים אותו בחזרה אל הלא נודע, כשמה שהם משאירים ממנו זה את הזיכרון והמודעות לקיום שלו. שהוא אמיתי לעת עתה. מודיעים על קיומו. לפעמים המטמון יהיה תרופה, לפעמים, ידיעה, לפעמים תשובה…
זוכרים אותו. עכשיו זוכרים אותו, זיכרון קרוב.

גנטיקה היא הזיכרון. גנטיקה היא הזיכרון הטבעי של אדם, של עידן, של תרבות, של תודעה, של גוף. ומכאן, הוא בהגדרה, הופך להיות גם זיכרון של מחלות.
בשביל להגיע למטמון ולהתפתח, נדרשים ידע, מיומנויות, קבלה ויכולות מדעיים, מיסטיים.
כשמופיעה מחלה גנטית מכל סוג, יש לדעת שאיתה – מגיע פיצוח.

כולנו חולים במחלה גנטית כלשהי.

אז לכל המחפשים תרופות למחלות גנטיות, שלא נמצאה להן תרופה: רופאים, חוקרים, חולים. כולנו, מגיע הזמן שאת הגנטיקה אפשר לרפא. שאת הגנטיקה צריך לרפא.
וכשמרפאים את הגנטיקה, אפשר להתקדם הלאה, לעלות שלב.
אם נחשפתם למחלה גנטית היום, וגם קראתם את הטקסט הזה, חפשו את המטמון, את התרופה.
איפה? בתוך עולם שקבור עמוק עמוק בעבר, ומתגלה היום ומאפשר את הריפוי המיוחל.