27/6/21

תארו לכם נהר שוקק השופע ידע נצחי, שמובא לעולם בזמן אמת, טרם ההתרחשויות שרוחשות בעולם ומטלטלות בזו אחר זו את הסדר הקיים. חיי אדם. כל אדם. חיים. אירוע רודף אירוע, המתואר ככזה "שלא נראה כמותו". אולם בבסיסו וביסודותיו היצוקים והמוצקים, כל אירוע טובל באותו נהר רחב של ידע נצחי ואמת אחת, רק אחת, ממנה אין להימלט. גם כאשר המבטים מוטים ומוסטים.

הבחירה שלי על מה לכתוב היא אינטואיטיבית על הנקרה בדרכי ומצית מתוכי את הנאמר. אלו היו מחשבות שהפכו לדיבור, לעתים לעצה, לפעמים רעיון, עד שהתמסרתי לניצוץ שבי, שהפך לכתיבה מתמסרת ומוסרת הפורצת לא פעם לפני אירוע "שלא נראה כמותו".

את הדברים הכתובים ניתן להרגיש בשלושה מימדים: לאלו הבוחרים לחכות להוכחות – יראו הדברים כנבואה, בוודאי בפרספקטיבה של זמן; לאלו הפוחדים לזוז – יראו כדברים המקדימים את זמן ההווה ואילו לאמיצים, המוכנים לחיות את ההווה בזמן אמת, כפי שנועד ולא כפי שנוצר מתוך עיוות ואילוץ, הווה שרק הוא יכול ליצור עתיד – הכתוב והמוגש בספר יהיה עולם האפשרויות האינסופיות והבלתי מוגבלות – הוא יהיה העולם האמיתי. לא כזה המובטח כאשליה מלאכותית, ולא המחזיר את ההווה שוב ושוב כדי לאפשר הזדמנות לתיקון.

כל אדם בוחר במימד על פי רצונו, אולם חיים, הם בזמן אמת ומתקיימים במימד השלישי, האחרון שמתואר. מימד זה דורש אומץ. אומץ שאין פירושו היעדר פחד, אלא ההחלטה והידיעה שיש לנשום, להרגיש ולהתקדם על אף הפחדים ובאמונה שלמה. האומץ לחיות.

הקבלה הזו היא שאפשרה את התיעוד שהחל כבר בשנת 2018, ב"לקבל את אי הוודאות". התיעוד, שהחל ללא הגדרה מובנית, הפך למודל ראשון מסוגו של ספר חי, מתפתח ופתוח המתעדכן כל העת, כפי שהעולם והאמת שבתוכו אינם עוצרים לרגע. זהו ספר שמתאים לעת הזו ומשתמש בשפה נצחית, כדי להמחיש את האירועים המשמעותיים, שחלקם נכנסו לחיינו בסערה לאחר כתיבתו, חלקם צפויים להתגלות וחלקם מתהווים לצד הפרקים הנכתבים. מטרתו היא להעיר את הקורא למצב נוכחות ולהאיר את הדרך.

הספר נולד לאחר חבלי לידה קשים, שכללו התנגדות פנימית וחיצונית ליציאה לאור מהסוג הזה. אילו הם נבכי נשמתי, נפשי, ליבי ומוחי המונחים כאן, לאחר מאבק המתקיים בכל רגע, מול החיצוניות שלא מפסיקה לערער את הקיים, אבל רק לכאורה. היא לא באמת מצליחה להשתיק את האמת מלפרוץ, אלא מסמנת נתיב שדרכו יתאפשר ריפוי אמיתי, התפתחות ויצירה מקורית ועצמאית.

שלוש שנים מאז יציאתו של הספר לאור במספר שפות, מאות אלפים קראו בו. קוראים מכל העולם, מכל הדתות והאמונות, עוקבים אחר התיעוד הבלתי פוסק. חלקם עושים זאת בגלוי, אחרים נותנים למילים לגעת בהם, הולכים וחוזרים ויש מי שרק "מציצים", אך כולם מרגישים את הכתוב. יחד עם הספר העולם זז ונרפא. ספר, שמעצם קיומו הוא רב מכר ,שכן אחרי הכל החיים הם רב מכר. ואילו לעומתם, המוות, יכול להיות התחלה של רב מכר אלא, שמעולם לא נכתב. המתהלך המת אינו כותב דבר ואינו מחדש. די לו בהעתקה ובזיוף. תשוקה מהונדסת שנועדה לתת תוקף לקיום ריק מחיות, כשאת מקומם של הרוח והאמת מנסים למלא רעשי רקע ותפישות מוחלטות.

כיאה למודל לא קיים, שלא התאים למודלים קיימים, "נתפרה" עבורו חליפה חדשה המותאמת רק לו. בכך, ספר חי בן אלמוות הוא הגדרה במילים ליצירה ראשונה מסוגה. התקופה בה הספר נכתב ידועה, וכל פרק מלווה בתאריך. לדברים שנכתבו ועדיין נכתבים בשעה זו ממש, השפעות נצחיות מתוך עומק העומקים של פנתאון אי הוודאות: דתות, היסטוריה, מיסטיקה, מדע, מלחמות, ספרות, פוליטיקה, רפואה, שירה, פילוסופיה, מתימטיקה, פיזיקה, אומנות, טכנולוגיה, כסף וכל העולה על הדעת. השפעות שאינן מן הדעת אלא עולם שלם הנטוע בי, מפעיל את עולמי הפנימי ומשפיע עליו.
הספר החי נושא עמו בניה של אמון ונבחן באמונתו. הדברים אינם מובאים "מטעם" או "בשם" אף גורם, אך הם בהחלט מתקיימים מטעם ובשם הסמכות העליונה היחידה בעולמנו, תהא אשר תהא. אט אט, יבנה האמון ותוכלו להרגיש את הדברים המובאים, בעולם שאיבד אמון בהכל. האדם בעצמו והאדם מחוצה לו, בעת מתעתעת שאינה מבחינה בין אמת לשקר.

הספר החי אינו פרשנות של מתים על בני אלמוות. הוא לא חיקוי ולא העתקה, הספר החי חי, חי ויוצא מתוכו החוצה. נושם, בועט, קיים – וחי. הספר החי אלמותי מעורר את האדם מתרדמת, משליטה חיצונית בתודעה שלו, כדי שישאל ויחקור בתוכו, על מנת שיוכל וירצה לקבל את החיים, לחיות ולקדש אותם.

יתכן שהמפגש עם הכתוב יעורר התנגדות, כעס, תסכול או בריחה. זו הדרך בה יוכל הקורא לזהות את המצב בו הוא נמצא, שכן המפגש עם הכתוב אינו אלא מפגש של כל אדם עם עצמו, ואני איני אלא כלי המעביר דרכו את המפגש הזה, עד האיחוד וההתאהבות שתהפוך לאהבת חיים.

והמסע, אינו פשוט. אך יש בו ריפוי, חיסון של האדם את עצמו – מתוך הידיעה האקסיומטית – לפיה אי הוודאות היא האמת האבסולוטית היחידה. אתה היא האמת היחידה, וכל ניסיון להיאבק בה, לנסות להעלים אותה, לדחוק אותה או להשתלט עליה, לא יביאו אל האדם אלא חולי וחיים שאינם חיים, אלא חיים שהם מוות.

גם מניסיוני וגם מתוך הידע שעובר דרכי מיום קיומי, אני יודעת לאן האדם יכול להביא את עצמו ומה גודל ההתנגדות שיש בכוחו להפעיל כשהוא מנסה להילחם בזה. מהם המחירים, כיצד מרגישה ההתפכחות, כמה היא כואבת, איך היא מורגשת בשרירים הקפוצים, בנפש שאינה יודעת מנוח, ברגשות שמתערבבים במחשבות, בעמידה הקשה מול שק ההרגלים הממכר, ומהם השלבים הבאים בדרך לריפוי ולהתחסנות. זאת אני יודעת מעצם ההתמחות שבחרה בי והכשירה אותי לאורך כל חיי: לקבל את אי הוודאות. לבחור.

כל אדם, במשך חייו, נתקל באי הוודאות ולרוב יותר מפעם אחת בחייו. חלקם קוראים לזה ״הקרקע שנשמטת מתחת לרגליים״, ״החיים שהתהפכו״, ״המציאות ששלחה חבטה״. יש הרבה הגדרות, כולן נועדו למסגר את אי הוודאות הנצחית כדבר ארעי, שנועד להפר את הסדר עד לחזרה לשגרה, לאשליה. אולם אי הוודאות עמוקה מכל אלה. אתה לעולם לא תהייה ארעי עכשיו והרגע. המרוץ האובססיבי לחזרה לשגרה דורס כל ניצוץ של אתה, של הנך, של הקיום שלך בתוך הפשרה והפחד.

הגעתי מתוך ״פסיחה על שני הסעיפים״, מתוך חיים של קונפליקט, מיום קיומי ובכל נשימה מנשימתי. זהו הקונפליקט שבין לקבל את אותה אי וודאות, לבין הניסיון להתגבר עליה באמצעים חיצוניים שהיוו אשליה ופיתוי מאד מתוחכמים, קונפליקט בין הלב לבין השכל. עד שהגיעה השעה.

כן, אילו בהחלט חיים לא שגרתיים ומעניינים בפני עצמם, וכשמגיעה השעה שאי הוודאות דורשת את מקומה, אז שום דבר לא יכול לעצור אותה. מי כמוני יודעת לזהות שהגיעה השעה, שעתו של העולם כולו, ומכאן ההתמסרות שלי למסור את הדברים.

כלים שיוכלו לשרת את המבקש להיעזר בספר במסע חייו בעת הזו

כיצד מרגישים מילים?

• כל פרק בספר החי יכול להיקרא באופן עצמאי, ללא קשר ישיר לפרק אחר. ״ההבנה״ של הטקסט תלויה בבשלות של הקורא וברצון שלו להרגיש. טוב אם ישים לנגד עיניו הקורא, במהלך קריאת כל פרק, את אי הוודאות וחוקי הטבע האוניברסליים כשותפים של הדברים הכתובים.

בין עבר ועתיד יש הווה

• הספר נכתב בזמנים שונים, ולכן בראש כל פרק מופיע תאריך יציאתו לאור.
  הפרקים בספר אינם מופיעים בסדר כרונולוגי, אלא על פי חשיפתם כאשר הגיעה שעתם: כל פרק מכיל נושא, תאריך וידיעה.

  הפרק הראשון, הוא הפרק שכותרתו "לקבל את אי הוודאות", והוא הראשון שנכתב ויצא לאור ב-23 בדצמבר 2018, כאשר ביקש להודיע לעולם כי אי הוודאות תדרוש את מקומה בקרוב – אתה תדרוש את מקומך ולפיכך את התעוררותו של האדם. למרות מורכבותו – הוא הבסיס, ובמאמץ ורצון, ימצא בו כל אדם את הרובד המתאים לו.

  הפרק השני, נכתב על פני שנה, בין אביב 2020 לחורף 2021, והוא מחולק לארבעה תתי פרקים, לפי עונות השנה. חלק זה נכתב לצד התפרצות הקורונה בעולם. ביוני 2021 נכתבה ההקדמה לכל הפרקים, לאחר שנחשפו למאות אלפי קוראים מרחבי העולם.

לאמת אין גבולות ודתות

• הספר הוא אוניברסלי ונוסע בין הזמנים, גם כשהוא מתייחס לאירוע בגבולות מדינה מסוימת, או לאדם, לדת או אירוע מאוד ספציפי. פרקים אלה מתוארים במכתבים אמיתיים, שרירים וקיימים שנשלחו במטרה להעביר מסר, או דרך תיעוד בזמן אמת. הספר מתאים ומומלץ לכל גיל, מין, גזע, לאום, בהתאם לבשלות ולמוכנות של הקורא, כאשר כל אחד יוכל למצוא בו את עצמו בכל אחד מהרבדים המופיעים בכתוב.

הנתיב מהספר החי לדרך הריפוי

את הספר מומלץ לקרוא ולעכל איש איש בדרך שלו ובקצב שלו. מומלץ לעבד את הדברים הכתובים תוך כדי התבוננות פנימית אל מול החוץ. לכן, כדאי ומומלץ לחזור לספר מדי פעם. מלבד המפגש העצמי, יפגוש הקורא במהלך הספר באינסוף מופעים דרך ההיסטוריה, הדתות השונות, המדע, הפילוסופיה, המלחמות, הסרטים, השירים והאירועים. עם מעט תשומת לב ונפש חפצה, היא רצון, ניתן יהיה לזהות זאת.

אי הוודאות בגרסה המוכרת היא אלוהים בפרשנויות כאלה ואחרות.
הספר מלווה ומסייע לקוראים לדבר, לרפא, לחשוב, לחלום, להתבטא בשפה אוניברסלית נצחית, שמתוכה ובעזרתה יוכל להתבטא בשפתו שלו ובייחוד שלו, ולא בבליל של מילים הלקוחות משפות שונות – שאין ביניהן קשר. בליל שאינו מאפשר שיח – ודומיננטי מאד בעידן הזה.

שאלה של זהות

הספר אנונימי בשלב זה, באופן סימבולי, הבא להדגיש, בעולם המתחרה על הדעת, בדבר מהי האמת ומהו השקר; מה נכון ומה לא נכון; מה כדאי ומה לא; את עצמאותה של האמת, עד כמה היא בלתי תלויה בקסם, להטוטנות או התערטלות של אדם כזה או אחר.
הרי אם נורא תרצו, תגלו מי הכותב. זה לא סוד.

מה התכל׳ס?

מה שיבחר האדם לקבל: השראה, תקווה, דרך, תרופה, דיאלוג, להיות, יצירה, ריפוי, רוח, חומר, שיקום, התפתחות, יציבות, הזדמנות, שיתוף פעולה. – מה שיבחר.

לחיים ולרפואה שלמה