18/2/2019
שעת בוקר מוקדמת, טיילת בעיר ידועה על חוף האוקינוס.
אנו פוסעות לאורכה ומולנו המוני אנשים, בכל הגילאים ובכל המינים. עושים כושר.
חלקם הולכים אבל רובם רצים. מצוידים בנעלי ריצה מיוחדות ובגדים נוחים ואופנתיים המותאמים במיוחד לריצה.
מה שנראה כמו התפתחות של האדם והחברה על ידי אימוץ אורח חיים בריא בשגרת היומיום העמוסה והלא בריאה שרובנו מנהלים, הוא למעשה, תוצאה של פיתוח והגברת המודעות מכל עבר.
ריצה עממית היא ספורט פרטי ולא תחרותי, שהפך להיות מאד פופולארי, בכל שכבות האוכלוסייה במדינות רבות וקיבל מקום של כבוד, בעיקר בזכות תרומתו, לכאורה, לדימוי העצמי ולשיפור המצב הבריאותי.
לא צריך תנאי קבלה לתחביב/לספורט הזה אבל הוא משייך את העוסק בו לסטטוס מסוים. ניתן לעשותו לבד או בקבוצות, למרחקים קצרים או ארוכים. מבחינה רעיונית הוא מאד נוח, כי הוא מתאפשר כמעט בכל מקום, אינו דורש מכשירים או היערכות מוקדמת – למעט בגדים ונעליים. אבל הנוחות היא רק רעיונית, כי בפועל – זה לא הרעיון שלנו שרץ – אלא הגוף שלנו.
ובזמן שרץ מולנו איש נחמד, חברתי היקרה מחייכת ואומרת לי: ״ריצה לא נועדה לבני אדם. ואם לדייק, היא לא נועדה לרוב בני האדם.
הריצה שייכת לאיילות ולמיני בעלי חיים בטבע שנדרשים בחייהם לעיתים לברוח. היא כלי במציאות ההישרדותית שלהם, וכל חיה בנויה בדיוק אנטומי המאפשר לה את הריצה שלה. ואיך לומר בעדינות, גוף האדם לא בנוי לזה״.
בהסתכלות הרחבה שלנו על מצבי חולי – פיסיים, רגשיים ומנטליים – ספורט הוא דבר הדורש התאמה ספציפית לעוסק בו, ולא עידוד גורף ללא אבחנה. עידוד שיש בו לא מעט מרוויחים, למעט אותו גוף עמוס העוסק בדבר.
מהיום, בין אם אתם רצים, או סתם צופים באדם שרץ מולכם להנאתכם, (הרי רובנו לא נדרשים לברוח בריצה מטורף גדול יותר – ההישרדות שלנו היא בעיקר מנטלית מול טורפים שיצרנו בעצמנו), שימו לב כמה הספורט הזה לא הרמוני אצל האדם שמולכם, ורק דמיינו איילה או פומה מקפצים, מנתרים ורצים להם בטבע – ותראו בעצמכם אם זה נכון, אם בולמי הזעזועים של גוף האדם עומדים בתנועות המלאכותיות של האדם הזה שמולכם, גם אם ינעל את הנעל החדישה ביותר המצוידת בטכנולוגית בלימת זעזועים פורצת דרך… ואולי ההתבוננות תיקח אתכם לשאול שאלות …
הריצה היא רק דוגמא. כאמור, לא כל ענף ספורט מתאים לכל אדם ויש להתאים לכל אדם את ענף הספורט שגופו ורוחו וטבעו מתאימים לו.
אכן, ספורט חשוב לבריאותו ולגופו של האדם. אבל ספורט זו מילה גדולה.
גם מים חשובים לבריאותו הבסיסית של האדם, אבל מה יקרה אם יגמע האדם מספר ליטרים בבת אחת? הרי הגמל עושה זאת. ומה יקרה אם ישתה האדם מתוך שלולית? הרי החתול עושה זאת.
שתייה של מספר ליטרים בבת אחת תכביד על הכליות ותפר את איזון המלחים והמינרלים בגוף וסביר להניח שאף תגרום לבצקות. שתייה מתוך שלולית עלולה לגרום לזיהומים ולסיבוכים רפואיים.
הגמל והחתול בנויים אחרת מהאדם, זהו טבעם ולכן, להם לא יגרם כל נזק.
ההתאמה צריכה להיעשות בכל הגילאים, וחשוב ומומלץ להתחיל בגילאים הצעירים ביותר גם כדי למנוע נזק גופני מצטבר וגם כדי למנוע מהפעילות הספורטיבית להפוך למעמסה על הגוף, ולאפשר לגוף לתעל את הפעילות למען ההתפתחות הבריאה של הילדים.
חינוך להתאמה בגיל צעיר אף מאפשרת לילדים להיחשף לשפה הזו, מאפשרת להם להתבונן במצבים, להעריך אותם ולפתח כיווני חשיבה מתאימים. להיות מוכנים להכיר במגבלות, ובמקום לקבל אותם כחיסרון – לקבל אותם כהזדמנות, מתוך היכולת והנכונות לחפש את היתרון שבהם ולמצוא כיוון ספציפי בהתאמה למצב הנתון, שלעיתים יכול להביא למיוחדות פורצת דרך.
גם ספורט מקצועי צריך להיבחן בקפידה. נכון, לכל דבר תובעני כמו גם לספורט מקצועי – יש מחיר. לכן, כדי שלא לגרום נזק חמור או בלתי הפיך בטווח הארוך, או לפחות להימנע מחלקו – העוסקים בו צריכים ללמוד לתחזק את גופם בהתאמה, זוהי דרך שלמה המדברת בשפה שונה ומשלבת כלים מתאימים שאינם בשימוש היום.
לא מעט מהמצבים הרפואיים הקיימים היום החל מצפצופים באוזניים, דרך נימולים בידיים ועד ניוון שרירים, נובעים משימוש לא נכון בגוף – כולל פעילות ספורטיבית לא מותאמת שאדם עושה, או נהג לעשות.
זוהי שפה שונה לחלוטין מזו הקיימת כיום ולכן, הידע הזה לא נמצא בזמינות ואין התייחסות לאספקטים הללו במחקר, או באבחון מחלות, וזו הסיבה שהטיפולים אינם מביאים לריפוי. כי כדי לרפא, ראשית צריך לדעת במדויק מהו הדבר אותו מבקשים לרפא.