13/7/21
בפרק זה יש להפעיל מעט את הדמיון ומומלץ בסיומו לקרוא את הפרק תחזית כלכלית.
דמי שתיקה ובקשות כופר הפכו להיות, אט אט, ועכשיו, מהר מהר – דרך החיים המרכזית של כולנו במאה ה-21, בכל תחום, בכל גיל, מבלי להשאיר שום דבר קדוש, בעיקר לא את החיים.
כשהאנושות מגיעה למצב הזה, דע שהגיעה שעתה של השתיקה להישבר.
המילים ״דמי שתיקה״ ו״כופר״ מוכרים לאדם, במודע שלו, כתופעה מעולמות של: פשע, טרור, מאפייה, סרט הוליוודי, ידיעה בחדשות שאינה נוגעת לו גם כשהכופר מופעל על המדינה שלו או על גוף מסחרי שהוא מכיר (ה״גדולים״ כבר ידאגו לטפל בזה).
כופר – הוא תשלום הניתן בעבור חירותו של אדם
דמי שתיקה – הם תשלום הניתן לגורם חיצוני, בתמורה לכך, שלא יגלה מידע העלול להביך ולהפליל אותך.
בשני המקרים גורם חיצוני מחזיק בחירותך. חירותך הפיסית, חירותך הקיומית, חירותך הנפשית לכאורה, חירותך המנטאלית. חירות.
ואתה בעצם תחת איום וסחיטה.
זהו, שהגיעה השעה שגם אתה, האדם הפשוט, צריך להשתחרר. אף אחד לא יכול לסדר את זה בשבילך.
הפרק הזה, מבקש להעיר את תשומת ליבו של כל אדם, לכופר ולדמי שתיקה המתבקשים ממנו ובכלל בכל פינה ומכל עבר.
הפרק הזה, מבקש מהאדם לנסות ולהרגיש את קורות העולם ואת הקורות אותו, בתקווה שיוכל לאזור אומץ ורצון לא להיכנע להם.
האדם אינו יכול לתפוש בקלות וברצון, ולהודות בפני עצמו ובפני הכלל, בעובדה שהוא מאפשר מנגנון הפעלה של דמי שתיקה וכופר על עצמו, על גופו ועל נפשו.
בקשות כופר ודמי שתיקה מוסדרות בינתיים בשקט ובהסכמה. אבל… עד מתי? כי את חלקן למשל כבר קשה להסדיר והתופעה מתרחבת כמו באה להעיר את האדם ולשקף לו דרך מראה חיצונית – ״זה אתה שמשלם״.
דמי שתיקה הם חלק מהטבע, חלק מחיי האדם בנסיבות חייו. אצל רובנו הם יכולים להיות משולמים מתוך פחד, מתוך רצון או הרגל לנוחות, מתוך חוסר יכולת להתמודד. אצל חלקנו הם יהיו חלק מדרך חיים שבחרנו. הם יופיעו בתוך זוגיות, בעבודה, בנקודות זמן בחיינו, לפעמים הם חלק מתרבות – כשהם במינון ובמקומם הטבעי, מלווים בכללים ברורים ובהסכמה.
רוב בני האדם וגופם, אינם יודעים להישאר בחיים לאורך זמן תחת סחיטה ואיומים בלתי פוסקים ומכל כיוון. הנפש של האדם שהיא ציפור חופשיה תתנגד לסחיטה ולאיומים כשאלה לא יהיו מתוך טבע הדברים
כל אדם יכול לשלם דמי שתיקה נקודתית, אבל לא כשזה מגיע מכל כיוון וללא הרף.
כלל ידוע הוא שסחיטה ואיומים לא מפסיקים כשנכנעים להם ומשתפים איתם פעולה, אלא הם הופכים להיות מפלצת שגדלה וגדלה.
מה שמתחיל מתוך כניעה לניסיון להשתיק דבר קטן, שלך נראה ענק ויש לך קושי להתמודד איתו, מתגלגל למימדי ענק ולסכומי עתק שאתה כבר לא עומד בהם ומאיימים בעצם על קיומך, על חייך, על נפשך.
אז מה עכשיו?
בשלב הזה נדרשים אומץ ורצון גדולים. ניתן להיעזר בגורם חיצוני, אבל לא להישען עליו.
השתיקה תישבר רק בתוכך, בינך לבין עצמך לפני הכל. היא לא תישבר בשלב הזה באמצעות גוף חיצוני כזה או אחר ולא באמצעות פרסום.
לשתיקה הזו שהאדם גזר על עצמו רק הוא יכול.
הרצון שמישהו יושיע אותך – מבוגר, מדינה, חברה, ההמון – הוא תעתוע בשלב הזה. אף אחד מהם לא באמת יכול לעזור לך, כי הוא בעצמו מסובך או עלול להסתבך אם ישבור את השתיקה.
לכן יוזמות הנראות כאילו באו לחשוף את האמת, הן כיום עם גבולות המנסות להתערב במקומות בלי גבול: חשיפה עם גבול, שבירת שתיקה עם גבול. ה״אין גבול״ הוא רק אצלך!
״לכל דבר, כשהוא במידה, יש מקום בטבע – לטוב ולרע, למותר ולאסור. בטבע יש מקום לטבע. לטבעי, ויהיה טבעך אשר יהיה. בטבע אין מקום ל״כאילו״, ל״סתם״, ל״בערך ול״יומרות״.